|
|
|
על ממדים ועל לימוד
פורסמה בתאריך: 25/10/2007 10:30
ממדים מעבר לממד השלישי בו אנו מתקיימים בגוף הוא אך תיאוריה של אפשרות נילי חביבתי.
אין ולו אדם אחד בעולם היכול להעיד שהוא יודע מהו ממד רביעי למשל. שלא לדבר על ממדים גבוהים ממנו.
מי שטוען זאת הוא רמאי. חד וחלק.
זאת מכיוון שהמוח האנושי מתוכנן להבין רק את הממד בו אנו נמצאים.
יחד עם זאת, כפי שציינתי קודם לכן, כשאנו יוצאים מתוך גופנו הפיזי - ולא משנה כרגע אם זה בזמן שינה או בזמן מה שמכונה "מוות" - אנו מגיעים לממדים אחרים, חווים שם חוויות, רואים ושומעים ומרגישים, אבל כאשר אנו שבים בחזרה לגוף הפיזי - שוב הן ביקיצה משינה או בלידה חדשה בגלגול - המוח שלנו יודע לפרש את מה שחווינו אך ורק על פי קנה המידה של הממד השלישי ולכן אין לנו כל הבנה או נגיעה או יכולת התייחסות לממדים האחרים.
בואי נאמר כך: אני יודע שיש ממדים אחרים אבל אין לי כל יכולת או שמץ ממנה להוכיח את קיומם - פרט לאמונה או לידע אינטואיטיבי.
ובאשר ללימוד:
האמיני לי שככל שאני לומד יותר, חוקר יותר, מגיע למחוזות מרוחקים יותר, כך אני יודע פחות.
אפשר להשוות זאת לאדם שנולד עם פרופסורה וככל שהוא מתבגר יותר ומשכיל יותר, הוא מגיע בסופו של תהליך להיות בכיתה א'.
ההסבר לכך די פשוט: העולם הרי אינסופי. כאשר אנו נמצאים בדלת אמותינו, בתוך מסדרון צר, אנחנו מכירים אותו ואפילו מכירים אותו היטב.
אבל מספיק שנפתח דלת אחת לחדר נוסף, הרי שאנו ניצבים בפני הלא ידוע, הלא מובן, איננו יודעים הרי מה נמצא בחדר החדש הזה, מה ניתן ללמוד ואז אנחנו פותחים דלת נוספת ושוב אותו חוסר ידע ודלת מובילה לדלת ומוליכה לעוד חדרים ועוד אולמות והעולם שלנו הולך ומתרחב ואנחנו למעשה ניצבים כל הזמן בפני דברים חדשים ומצבים חדשים וכך הלאה והלאה עד אינסוף.
מאד חשוב ללמוד אבל חשוב יותר לא לשבוע. להיות תמיד רעבים לעוד ידע, לעוד פתיחה של דלתות, לדעת לשאול כל הזמן "למה?" ו"איך?", לא לקחת אף פעם דברים כמובנים מאליהם, לא לשבת אף פעם על התחת ולומר: די לי. אני כבר יודע מספיק.
ישיבה כזו על התחת היא היא המוות האמיתי ולא מה שאנו מכנים מוות.
מעניין ש"די" בעברית נהגה בדיוק כמו "die" באנגלית. לא?
יום עגול ונפלא, מלא חוויות חדשות ופתיחת דלתות
-נשיקה-
| | | בהודעה זו צפו 11 אנשים | | | | | אין באמור לעיל משום יעוץ או המלצה לטיפול כלשהו | |
|
