קודם כל את עושה מייד את ההפרדה בין החלום והמציאות
בחלום הוא מת
במציאות הוא חי
חשוב לך לעשות תיחום והפרדה.
ואולי ההכרה שלך מנסה לדחות את רעיון המוות בגלל הכאב שחווית עם האובדן הכה קרוב של סבך המדהים.
יש פה קצת הכחשה. לנסות להשיב אותו לחיים. במציאות הוא חי!
גם סבך עדיין חי
נשמתו עדין פה
והוא מקיף אותך ואת שאר בני המשפחה בחמימות שלו.
את מרגישה לבד מול הרגשות של היגון
כאילו רק את מתאבלת עדין
בחלומך נדמה לך שלאחרים יש כוחות התאוששות רבים משלך
הם בזמן אחר ואת בזמן אחר
יש הבדל ביניכם.
וגם רגשי האשמה שלך מופיעים בחלום את מתנצלת את לא הבנת את המציאות כהוויתה את לא ידעת שהזמן אזל או חלף
היתה לך הצתה מאוחרת לגבי מה שקורה.
הרגשות של האשמה או ייסורי המצפון מקשים עליך להתאבל כהלכה ומפרידים אותך משאר המתאבלים
האבל שלך אינו משוחרר עדין
מאחלת לך שבחלומות הבאים תקלי על עצמך
והתודעה שלך תמצא דרך לנחם אותך ולתת לך מוצא לבכות בצורה שמביאה פורקן.
אני איתך יקרה.
אתה נמצא במקום בו מחשבותיך נמצאות הקפד שמחשבותיך יהיו במקום בו אתה מבקש להיות. הרב נחמן מברסלב.
