האחד לכאורה "טוב" והשני לכאורה "רע". אבל מאחר וטוב בפרספקטיבה מסוימת נעשה רע ולהיפך, אזי מי ידע מי הטוב ומי הרע?

עובדה שכריש אוכל בני אדם ודולפין לא, אינה הופכת אותו לרשע ואת הדולפין לצדיק אלא אומרת לנו בני האדם, שמים במקומות מסוימים יכולים להיות מסוכנים.

אגב - אין לי מושג אם דולפינים תקפו אי פעם בני אדם. האם מישהו יודע?

כריש היא מילה קשה. ההגיה שלה קשה. האותיות קשות ויש להן כאילו צליל מאיים, מודגש, חד.

אין פלא בדבר אם נתבונן במערכת השיניים של היצור הזה.
אם ניבחן כיצד הוא בנוי (לא הוא עצמו האדון אלא המילה כמובן) נראה שתחילתן באות כ' - כלי, מאגר, מנוע עוצמתי מלא באנרגיה המבקשת להתפרץ קדימה אל ה-יש וחוזר חלילה (האות ר' מורה גם על תהליכים שחוזרים על עצמם).

המילה יש עצמה מורכבת מהאות י' = 10, כלומר 10 ספירות הבריאה, כלומר העולם כולו ומהאות ש' שהיא האנרגיה הקוסמית הראשונה, שלושת אנרגיות הבסיס: נתינה, קבלה ואיזון בליוויית נקודת ההתחלה (הכתיבה הנכונה של האות אינה עם קו בסיס אלא עם נקודת בסיס).
כלומר יש = בריאה = עולם. אם נהפוך את האותיות נקבל שי. שי = מתנה ואכן אין מתנה לאדם גדולה וחשובה יותר מאשר העולם. זה הרי התפקיד שלנו לטפל בעולם הזה, להאדיר אותו ולהביא אותו בסוף התהליך אל מקורו וכמובן אל מקורנו.

מה שמאפיין את הכריש ובולט בו היא כמובן מערכת השיניים שלו. למעשה השיניים והמסגרת עליה הן יושבות הם העצם היחידה בגופו של הכריש - כל השאר הם סחוסים ולאחר מותו של הנ"ל הז"ל הכל מתפוגג ולא נותר זכר - פרט לשיניים כאמור.
כלומר, לשן הכריש יש משמעות עצומה. היא מהותו ותמציתו. והוא אכן יודע להשתמש היטב במהות הזו.
הנה דוגמא לנפלאות השפה העברית ולאמת הטבועה בה:
המילה כריש = לתנועה ולגמישות לעומת המילה קריש = לאי-תנועה ולקבעון.
האות כ' דוחפת קדימה, האות ק' שולחת עוגן חזק אל הקרקע לקבוע את המיקום של האובייקט הנזקק לה למקומו.
והכריש אכן סמל התנועה. עד כמה שאני יודע מסרטי הטבע שראיתי בימי חיי, הכריש חיה תזזיתית שאינה נחה אף פעם, כל הזמן בתנועה ולמעשה אם תפסיק לנוע היא תטבע, עד כמה שזה נשמע מוזר.
והדבר החשוב ביותר שעלינו לזכור הוא שכריש הוא דג. ודג = 7. ו-7 הוא עליה ברמות הרוחניות לאוקטבה אחרת.
אם נהפוך את סדר האותיות של הכריש נקבל שיכר. שיכר = יין שרף דהיינו משקה אלכוהולי רב עוצמה. ומה עושה לנו משקה אלכוהולי כזה במידה ואנו צורכים אותו יתר על המידה? פותח בפנינו דלתות נעולות. בצורה לא מבוקרת, לא בהכרח הדלתות הנכונות ועקב כך יכולים להתרחש נזקים חמורים, אבל דלתות נפתחות.
מי לא חווה חוויה כזו של פתיחת דלתות כזו כתוצאה מצריכה כזו?
על כן זהירות מפני הכריש היא חובה.
כבדהו וחשדהו. 

 

 

 

לעומתו הנה ה דולפין. יצור חביב, מחייך כל הזמן, מצייץ לו את ציוציו בעליזות - ממש פליפר.

הדולפין אכן מתווך בין העולם שלנו או בין בני האדם לבין ישויות או מאגרי אנרגיה קוסמיים.

בל נשכח שהוא גם יונק, דהיינו מישפוחה.
יש בו את צירוף האותיות "ליד". כלומר, הוא נוגע לא נוגע בממד שלנו, הוא בבחינת אורח או תייר כאן שהגיע ללמד אותנו דבר או שניים בהתנדבות ובגלל האכזריות הטבועה בנו בני האדם וחוסר ההבנה שלנו, אנו רודפים אותו ואת אחיו הגדולים ממנו (לויתנים) עד צואר.
פויה בני אדם. פויה.

המילה דולפין מסתיימת באות ן' שהיא אות סופית.

אותיות סופיות מיועדות להביא או להעביר אנרגיות ממקור גבוה למקור נמוך יותר או לשמש כגשר בין ממדים והאות הזו ן' ממלאה את תפקידה באמונה.

היא מעבירה אנרגיות מהרמה הרוחנית הגבוהה ביותר אליה אנחנו בני האדם יכולים להתייחס, שהאות הקשורה בה היא נ' = 50 ƗX7 + 1) אלינו, כאן על כדור הארץ, אל דלת אמותנו ואכן האות הנמצאת בקצה השני של הדולפין היא ד'.
מערכת יחסים בין דולפינים לבני אדם היא סמל ומופת למערכת יחסים קוסמית של העברת אנרגיות כאלה ואנחנו חייבים לשמר אותה מכל משמר, לטפח ולשאוף ולפתח ולפרגן ואם יש למישהו הזדמנות לשכשך בחברת דולפינים - כמו בריף באילת למשל, לקפוץ על זה בעיניים עצומות.

סכום אותיותיו של הכריש הוא 8. של הדולפין הוא 1.

נראה על פניו שזו טעות - הרי מי שמעביר אנרגיות הוא הדולפין וכך גם המספר 8 ומי שטס כחץ מקשת ומתקיף ללא הבחנה הוא הכריש שזו תכונתו של המספר 1.

זו עוד הוכחה שכל דבר בעולם מכיל גם את ניגודו וכל כך חשוב לזכור את זה.

אין אף פעם משהו מוחלט. הדבר המוחלט היחיד נמצא בסוף הדרך, בנקודת ההתחלה והסוף ואין בלתו.

כל השאר הם דרכים להגיע אל הנקודה.

 

מכל הברבור הזה שלי יוצא שלחלום על כריש מורה על הצורך העז להתנפל על הידע, על האנרגיה ולנגוס בה מלוא הפה.

הדולפין לעומת זו מראה לנו את המתינות בהעברת האנרגיה הזו, נדבך אחרי נדבך, לאט לאט, כל דבר בעיתו.