משמעות המילה יוגה בשפה הסנסקריט היא אחדות,אך משום מה במערב רבים תפסו ומתרגלים את היוגה ברמה האינדיבידואלית בלבד, תוך התמקדות במודעות לעצמי, התחברות לעצמי ולגופים הפיזי,האתרי והאסטרלי שלי.למעשה, בנוסף לאחדות הפנימית עוסקת היוגה גם באחדות של האינדיבידואל עם הקוסמוס, האנשים שסביבו,משפחתו הגרעינית והמורחבת,חבריו, עמו והעולם.

היוגה בזוגות מבטאת בדיוק אינטראקציה בין הגופים שלי, אלא גם התחברות לאחר.

בתחומים של פסיכותרפיה ופסיכודרמה בדינאמיקה ואינטראקציה בינאישית משתמשים במושג פידבק. הפידבק מהווה מזון למחשבה ומאפשר זווית ראיה נוספת. היוגה בזוגות עובדת על פי עיקרון הפידבק.

הכוח הנגדי שמפעיל בן הזוג שלי לתרגול מאפשר לי זווית ראייה חדשה והתבוננות בתחושות, בהן לא הייתי מצליח להבחין ולהתבונן בלעדיו.האינטראקציה הנוצרת בתנוחות המשותפות מביאה אותי ברמה הביו מכאנית ליכולת הפיזית הנדרשת לביצוע התרגיל, ומעבר לכך לתחושות ואף לתובנות לגבי עצמי.

 

מאז תחילת דרכי כ מורה ליוגה בשנת 1985 עסקתי בפיתוח היוגה בזוגות, דרך תרגול שלא מוצאים בהרבה ספרים. אין הרבה מורים שעוסקים ביוגה בזוגות וכאלה שכן כמו בשיטת איינגר למשל משתמשים בעזרים:חבלים, קוביות ולא במגע פיזי ישיר.

המגע בעיני הוא מזון.

כמורה אני בוחן ומתבונן כל הזמן בקשיים ובצרכים של הסטודנטים בתרגול ומפעיל את היצירתיות לחיפוש פתרונות. יש לשמור על הפתיחות לרעיון שניתן ליצור אינסוף תנוחות בזוגות, שתסייענה לביצוע תנוחה קלאסית, שהומצאה לפני "אלפיים שנות לבד" ולהפחית בכך מהסבל.

פלדנקרייז למד את תנוחות היוגה ופירק אותן לתנועות. גם העבודה בזוגות מאמצת תנוחות יוגה בסיסיות שמתרגלים כולם ומתוך חשיבה יצירתית משפרת את התנוחה בחופש וגמישות מחשבה, שיוצרת לעיתים אף אינטראקציה בשלשות.

מעבר לחשיבה כיצד לשפר את התנוחה מתבטאת היצירתיות באינטראקציה. איך ליצור אינטראקציה נעימה, נוחה, שאינה אינטימית מדיי, אחד הגורמים המרתיעים מורים מלהשתמש ביוגה בזוגות.

הופכים את הסבל למשותף 

בשיעורים אני משלב  תרגול לבד ובזוגות, בכל פעם שתיים שלוש תנוחות בהן אני רוצה להתמקד ועליהן אנו עובדים בזוגות, לשיפור התנוחות וההתבוננות בפוטנציאל התנועה.
העבודה בזוגות אינה מחליפה את העבודה האישית, אך היא מעשירה, שוברת תבניות ישנות ומחברת לאמונה מחודשת בגוף. אני שומע פעמים רבות מסטודנטים שיש תנוחות שאינם אוהבים לעשות מתוך קושי, כאב, תסכול. את התנוחה הבעייתית אני מעביר לעבודה בזוגות ומחייה את האמונה שניתן לבצע את התנוחה. ייתכן שהקושי, התסכול והרצון להתרחק אינם נובעים רק מההיבט הפיזי ובכך מהווים הזדמנות שלא כדאי לוותר עליה. יכול להיות שלא תגיע למקסימום אך תגיע למקסימום האינדיבידואלי, חוויה משמעותית בפני עצמה.

 

אחד ההדגשים ביוגה הוא הימנעות מהשוואה, תכונה אנושית לחלוטין. אנו חיים בתקופה הישגית ותחרותית וגם ברמת ההתפתחות האישית נוצרת מי מתפתח מהר יותר. גם כאן היוגה בזוגות מהווה כלי טוב להתמודדות. אם "אני" מסתכל כיצד אחרים מבצעים את התנוחה ותופס עצמי כלא מוצלח, העבודה בזוגות מוכיחה לי שאני מסוגל, דבר שמעצים את הביטחון ואת התקווה שגם לבד אגיע לרמה כזו. החשיבה שלי על עצמי ועל הסביבה משתנה והיכולת שלי להכיל כישלונות והצלחות שלי ושל אנשים סביבי משתפרת.

 

הדרך הזו שעובר אדם עם עצמו בתהליך מסוג זה מספקת גוון חדש להסתכלות על קשיים. כאשר אנו מתקשים בתרגול תנוחה מסוימת, אנו נוטים לרוב להתרכז בקושי עצמו. כשמתרגלים את אותה תנוחה עם בן זוג, הכוח הנגדי שלו מנטרל הרבה מהמאמץ השרירי וקשיי הגמישות שלי ומסייע להגיע לתנוחה.

כתוצאה מכך יכול מוקד ההתעסקות שלי לעבור מהקושי לבצע את התנוחה, אל חיבור המודעות למקום ממנו צריכה התנועה להגיע ואיזה כוח בגוף מניע אותה. דיאלוג מסוג זה המחבר את המודעות לתחושות הפיזיות בכל תנוחה, מסיט את המיקוד מהסבל, אך לא מעלימו כליל.

חשוב לסבול במידה מסוימת הן ברמה הפיזית והן ברמה הנפשית, כדי להבטיח עשייה, התפתחות ותנועה. התנהלות נעימה ונטולת קשיים לא תספק מוטיבציה להגיע לדבר נוסף, הקושי הנפשי הגדול בהתמודדות עם הסבל הוא החוויה הפנימית של הלבד. כשאתה מתמודד לבד עם סבלך, חוסר האונים מעמיק והיכולת שלי להאמין כי אוכל ליצור משהו שונה ממה שאני מכיר קטנה.

 

היוגה בזוגות יוצקת בסבל משמעות שונה. בזמן שאני עוזר לבן הזוג, עובר גם הגוף שלי תהליך. כל התנוחות בנויות כך שהתנועה ההרמונית של שני בני הזוג אקטיבית ודורשת משניהם עבודה. ייתכן למשל שאחד מבני הזוג "מרוויח" עבודה על השרירים הקדמיים של הרגל בתנוחה מסוימת, היוצרת עבודה דווקא על שריריו האחוריים של בן הזוג. כבני זוג לתנוחות בתרגול היוגה, אנו הופכים שותפים לסבל, חשים ומכילים אחד את סבלו של השני. התמודדות המשותפת מסייעת לכל אחד בנפרד ליצור את השינוי ולהתקדם.

אם נותנים לכך את הדעת מבינים כי תנוחות היוגה מוזרות וזרות להתנהלותנו בחיי היומיום. איננו מוצאים עצמנו ביומיום באופן טבעי בתנוחת עקרב, קוברה וכו'.
הרעיון היפה העומד בבסיס תנוחות היוגה ה"משונות" הוא פיתוח גמישות לאמץ תבניות חדשות גופניות ודרך השינוי הגופני לאפשר גמישות תובנות רגשיות וחשיבתיות. אדם התופס עצמו גמיש צריך לשאול עצמו האם גמישותו תקועה ברמה הגופנית בלבד.

במערב טועים לעיתים לחשוב שהיוגה היא עוד פעילות גופנית. היוגה עמוקה הרבה יותר ומחברת באמצעות התנוחות בין האינטליגנציה הגופנית  לאינטליגנציות האחרות שלנו, האינטלקטואלית, התחושתית, הבין והתוך אישית.

בקורסי היוגה שאני מלמד אני נתקל פעמים רבות באנשים שחווים שינויים בתחומים רבים בחייהם, וזהו בעיניי אחד הדברים היפים ביותר ביוגה.

 

חלק מהדברים שמתגלים בעבודה עם היוגה הם טראומות שזוכר הגוף. על פי תפיסה זו כל תא בגוף הוא תא זיכרון , המכיל הרבה אירועים שעברנו בגלגול זה ובגלגולים קודמים. הגוף הוא תוצר תבניתי של סך כל החוויות שעברנו בגלגולים ואיתם אנו רוצים ליצור את ההתהוות ולהמשיך את התהליך.
הרבה פעמים קיבעונות פיזיים הם הד חזק מאוד לקיבעונות נפשיים, רוחניים ורגשיים. היוגה מתחילה מהזיכרון הראשוני ביותר – הגוף ודרכו שוברת קיבעונות של זיכרונות וחוויות. אגן נעול למשל, יכול להעיד על אונס בגלגול זה או קודם, שהקפיא את כל התנועה של הגוף במרכז.

במצב כזה תרגול יוגה לבד לרוב אינו מספק. המחשבה אומרת שהמקום תקוע, אחרי שנים של ניסיונות שלא הצליחו והותירו קיבעון תבניתי של חוסר יכולת. התנוחה בזוגות יכולה לפתוח את האגן והביטוי "עזר כנגדו" מבטא היטב את משמעות תפקידו של בן הזוג במצב כזה. בן הזוג משמש " עזר כנגדו" הקשיים, הקיבעונות, ההתנגדות והפחד שעוצרים את בן הזוג השני למרות רצונו בשינוי.

 

התאהבות ואהבה ביוגה 

בעיקרון כל תנוחה ביוגה תורמת לפתיחת אחד ממרכזי האנרגיה ( צ'אקרות) שלנו. צ'אקרת הלב למשל ברמה הפיזית נוגעת ללב, מעטפת הלב ואיזור החזה. ברמה הרגשית מבטא מצב צ'אקרה זו את הקשר הרגשי שלי עם הסביבה. ברמה הנפשית מבטא מצב הצ'אקרה את התקשורת הרגשית שלי עם הסביבה.
דרך צ'אקרת הגרון אנו מקיימים את התקשורת ברמה האינטלקטואלית וורבלית. הצוואר מהווה חיבור בין החשיבה, האינטלקט באזור הראש לבין הרגש הממוקם באזור החזה. ככל שצ'אקרת הגרון הרמונית ופתוחה, היכולת שלי לבטא במילים, הן את האלמנט הרגשי והן את האלמנט האיטלקטואלי, טובה וזורמת יותר.

תנוחת הקוברה למשל פותחת ומאריכה את אזור גשר הצוואר.

אם המתרגל מתקשה בתנוחה בגלל כיווץ בקבוצות שרירים אחרות : כתפיים, זרועות, חזה, ביצוע התנוחה בזוגות מאפשר לפתוח את בית החזה והנשימה ואף לפתוח את הצ'אקרה עצמה.

לכאורה נראית התנועה פיזית מאוד אך היא עובדת ברמה האתרית, אנרגטית ואם הצלחתי לבטא עצמי ולדבר יותר אוכל להבין כי השינוי חל אף ברמה של תקשורת וחשיבה. בכך מאפשרת היוגה לחזות באפשרות השינוי ולהשתחרר מקיבעון בתפיסה שלי את עצמי.

 

 

כשאדם מצהיר על אי גמישות באזור מסוים בגוף, המקשה עליו לבצע תנוחות מסוימות, באמצעות ביצוע התנוחה בזוג וההשתתפות בקושי מבין גופו את הפוטנציאל והיכולת לבצע את התנוחה. הדבר דומה להתאהבות ואהבה.
ההתאהבות היא חסד ולא עבודה, יש בה קבלה,  הכלה ללא שיפוטיות ואחדות. החסד של ההתאהבות מדגים לך את פוטנציאל האהבה הקיים הדורש עבודה עליו, כאשר ההתאהבות חולפת.

 

ביוגה בזוגות, כמו ההתאהבות מדגימה את הפוטנציאל ומאפשרת לאדם לגלות את היכולת הטמונה בגופו.  הם היה נדרש להעריך את יכולתו בעצמו היה מפחית מערכה. העבודה בזוגות מלמדת שאפשר הרבה יותר, חשיבה המלמדת את הגוף תבנית חדשה לפיה מסוגל לבצע תנוחה שקודם חשב שאין לו את הכישורים לבצע. אח"כ שנתרגל את התנוחה לבד, למרות הקשיים שיתעוררו, תישאר בגוף תמונה של היכולת לבצע אותה. כך נוצרת תובנה חדשה בכל הרמות, הפיזית, החשיבתית, הרגשית, תובנה של יכולת.

 

 

יוגה כטיפול זוגי 

האינטימיות והתקשורת הלא מילולית שבאה לידי ביטוי ביוגה בזוגות עשויה לתרום רבות גם לזוגיות. הרבה זוגות מדווחים על קשיי תקשורת, חוסר היכולת לדבר מתוך מחשבה שתקשורת בין בני הזוג צריכה להיות בעיקר מילולית. מדובר בגישה מוטעית, המגע הוא מזון וכלי לתקשר. בתרגול יוגה משותף מרגיש כל אחד מבני הזוג את ההקשבה וההכלה של בן בין הזוג את הקושי שלו בביצוע התנוחה המשותפת.

 

במגע פיזי, אתרי ואסטרלי שנוצר בתרגול המשותף נוצרת אפשרות לחוש ולהקשיב אחד לשני ללא מילים. העבודה בזוגות ממחישה את המעגליות שיוצרת הקבלה והנתינה. בזמן שאני נותן אני מקבל לעצמי, לא אגואיזם גמור אבל גם לא נתינה ללא גבולות. זוג שמתרגל תנוחה מסוימת יחד, לאו דווקא זוג בחיים, מקשיב אחד לצורך, להתנגדות וליכולת של השני ויכול לקחת את היכולות האלה לזוגיות שלו ולמעגל החברים והמשפחה. מעבר לשיפור התנוחה הפיזית ההתכוונות היא לפתיחות מחשבתית, רגשית והתבוננות. כשאני מתרגל לבד ועוצם עיניים הכל מופנה פנימה.

 

בתרגול בזוג החושים מתחדדים ומופנים פנימה והחוצה בו זמנית. אני מצליח לגלות צרכים, קשיים ויכולות שלי ושל האחר דרך הכוח הנגדי. אני יכול לגלות קושי שחשבתי שהוא פיזי ובתהליך העבודה בזוגות גיליתי שהוא לא רק פיזי, אלא גם נשימתי או רגשי או נפשי כמו למשל קושי לחלוק עצמי עם הסביבה.

 

תמיד מדהים אותי לשמוע מסטודנטים על שינויים שחוו כתוצאה מהתרגול ומה עשו עם הגילוי הזה. אחת הסטודנטיות למשל סבלה מבעיות נשימה, שתנוחות היוגה הקלו עליהן מאוד. בעיית נשימה מנעה ממנה פעמים רבות להגיע למקומות סגורים, ולאירועים חברתיים. ההקלה בנשימה הודות לתרגול היוגה אפשרה לה ליצור קשרים חברתיים, שנמנעו כתוצאה מתפיסה מוטעית של חבריה את הימנעותה מאירועים כחוסר עניין בקשר. בעיה בנשימה יוצרת תפיסת עולם של חנק, בו כל פעולה נתפסת כקושי. החוסר בחמצן דורש מהגוף מאמץ יתר ומעייף אותו מהר יותר. העבודה המשותפת בזוגות אפשרה לה לבצע את התנוחות כשהנשימה לא מהווה מאבק, אלא אף הנאה מתוך קבלת עזרה מבן הזוג.

יוגה היא אחדות, להיות עם ולא רק להיכנס פנימה. היא צריכה להשתקף גם החוצה ואם אינה משתקפת, כנראה שבפנים לא קורה יותר מדי. היוגה בזוגות מראה שההתבוננות פנימה יכולה להתעצם באמצעות עבודה עם מישהו אחר, שמכיל את תחושותיך ומאפשר לך להתגבר וליצור שינוי ברמה החשיבתית והרגשית.