אורח-חיים יוגי או: איך לתרגל יוגה ולא לפגוע בעצמך.
מאת: ולדי קלנדרב

 

השם יוגה נגזר מהשורש הסנסקריטי יוג'. משמעות המילה היא איחוד, שיטה, דרך ועוד. בכדי להבין מהי יוגה, צריך להבין מה לא יוגה. יוגה היא לא ספורט, יוגה היא לא שיטה לרזות, והיא לא דת. יוגה היא דרך חיים שמובילה לאהבת העצמי והאחרים, לראייה שלמה של החיים, לבריאות הגוף והנפש, ולבסוף היוגה מובילה אותך לאיחוד עם עצמך.

מעבר לתרגול התנוחות הגופניות ותרגילי הנשימה, קיימות בדרך היוגה גם הצעות, אם תרצו, הוראות, לאיך צריך לחיות. אדם המתרגל יוגה חייב לשמור בתודעה שלו את ההוראות הללו, אחרת במקרה הטוב הוא לא מתקדם לשום מקום, ובמקרה היותר גרוע הוא פוגע בעצמו פגיעה משמעותית שממנה יצטרך להשתקם עם הזמן. אורח החיים היוגי הוא בבחינת הוראות זהירות למתרגל הרציני.

יוגה היא בראש ובראשונה עבודה עם התודעה. חשוב לזכור שיש מחשבות מודעות ומחשבות לא מודעות, שלאורכו של תהליך אנו עובדים עם שניהם. קיימים ביוגה דרכים שלא כוללות בתוכן תרגול האתה-יוגה (תרגול של תנוחות גופניות, נשימה והרפייה) ועם זאת אורח-החיים היוגי עדיין תופס לגביהן. אורח-החיים מדבר בעיקר על ניקוי הגוף והתודעה, כדי ששניהם יהיו מוכנים למפגש שלך עם עצמך, מפגש עוצמתי ביותר, המהווה את פסגת הקיום האנושי. ללא ניקוי זה, האדם יחייה בתוך אשלייה שקורה איתו משהו חיובי, בזמן שהוא מביא על עצמו נזק שלעתים ייקח לו מספר שנים להשתקם ממנו  ולעתים גם תקופת חיים שלמה לא תספיק.  

אורח החיים הוא מתבטא בעיקר בשני האיברים הראשונים של הראג'ה-יוגה (היוגה המלכותית) יאמה וניאמה.
יאמה, הריסונים הפנימיים והחיצוניים כוללים אי-אלימות (Ahimsa), אמיתות (Satya), אי-גנבה (Asteya), התנהגות אלוהית (Brahmacharia) ואי-חמדנות (Aparighara).

אי אלימות (Ahimsa) מדברת על אי אלימות מוחלטת בכל הרמות. לא להכות אנשים, להמנע מלשון הרע, ולהמנע אפילו ממחשבות הורסות. אי-האלימות החשובה ביותר היא ביחס לעצמך. שמירה על גופך והכרתך היא חשובה ביותר. הכוונה היא שתרגול פיזי שפוגע בך – אסור לך לתרגל, תזונה שפוגעת לך במעיים – היא בבחינת אלימות, מחשבות הרסניות לגבי עצמך – גם הם בבחינת אלימות, וכו'. נאמר בכתובים הקלאסיים, שבסביבת אדם המבוסס באי-אלימות לא תהיה אלימות. זו המצווה הכי חשובה בתרגול היוגה. לפני תרגול תנוחות ותרגילי נשימה, ולפני כל תרגול אחר, שומרים עליה. היא המחברת בין הכל.

אמיתות (Satya), היא, פשוטו כמשמעו, אמירת וחשיבת האמת. מדובר גם ברמה הבסיסית ביותר של לא לשקר, אפילו לא שקרים לבנים וחסרי משמעות, וגם בשאיפה ורצון להגיע לאמת האחת. עם זאת, כאשר אמירת האמת תגרור פגיעה פיזית והפרה של עקרון אי-האלימות, נעדיף את אי-האלימות, שכן כמו שאמרתי, הוא הראשון עליו שומרים.

כשאנו מגיעים לאי-גנבה (Asteya), אנו נתקלים בנקודה מעניינת. כמובן שהריסון מדבר גם על אי-לקיחת מה שלא שייך לך, אך קיים רובד פנימי, משמעותי יותר לריסון זה. הגניבה הכי מכוערת היא גניבה של זמן. אדם שלא מודע לחייו, מבזבז את זמנו בתוך בועה של אי-מודעות, וגונב זמן מהעצמי. באי-גנבה , התכוון פטאנג'לי (מחבר היוגה-סוטרות עליהן אנו מרחיבים כאן) לכך שעל האדם תמיד להיות מודע, ולא לבזבז זמן בצורת אי-מודעות לעצמו, לנשימה, לחיים.

הריסון הרביעי, ההתנהגות האלוהית (Brahmacharia) מתורגמת פעמים רבות כהתנזרות. הכוונה התנזרות מוחלטת ממין. תרגום זה נובע מהבנה לא נכונה של הריסון. ברמה המילולית, המילה Brahmacharia מורכבת משני מילים: Brahma = אחד מביטויי האלוהי בפילוסופיה הוודית, Acharia = התנהגות. מאיחוד השמות נקבל – התנהגות אלוהית. הכוונה בריסון זה היא לא התנזרות מוחלטת ממין והנאות החיים האחרות, אלא ההתנהגות האלוהית שלך בתוכן. יש להיות עם מודעות מלאה כאשר מבצעים כל דבר, ואז אפילו אכילת ממתק יכולה להיות תרגול המוביל להארה, לא כל שכן יחסי-מין המתרחשים בעת מודעות טוטאלית. כשאמר Brahmacharia, [כנראה] התכוון פטאנג'לי להגיד: היו מודעים. רצה להגיד, אל תמנעו ממין, תהיו מודעים, וכנראה לא תרצו לעסוק במין מיותר גם ככה. כאשר תתחילו לעשות כל דבר במודעות, דברים רבים יתחילו לנשור מתוך חייכם, לא מתוך רצון להיות טובים וחזקים יותר, אלא מתוך ההבנה כי הדברים הללו לא נחוצים לכם. התנהגות אלוהית משמעה להיות מודעים לחייכם בכל שנייה ושנייה שלהם.

הריסון האחרון הוא אי-חמדנות (Aparighara). אי-חמדנות לא מדברת על מכירת הבית והאוטו, סגירת חשבון הבנק, זריקת הפלאפון לים והליכה לחיות במערה בגליל, אלא היא מדברת על יחסך לחפצים. דוגמא לאי-חמדנות ניתן לראות באחד המאסטרים הגדולים בני-זמננו – סוואמי דהירנדה ברהמצ'רי (Dhirenda Brahmachari). לברהמצ'רי היו מספר מכוניות מרצדס, כמה אשראמים בצפון הודו ומיליונים של דולרים, ואילו הוא ישן בחדר קטן, על קורת עץ, והלך לבוש בכותנת בד פשוטה,  מתוך בחירה והבנה כי יותר מזה לא צריך.
 החפצים והכלים בחיינו הם כלי-עזר שנמצאים כאן כדי שיהיו לנו חיים נוחים יותר. חשוב הוא להבין שהמכונית היא סך-הכל כלי הנועד להביא אותנו בנוחות ממקום למקום, והפלאפון הוא מכשיר להודיע הודעות ביתר נוחות, ושהכסף זו סך הכל אנרגיה, אנרגיה שיכולה לגרום אושר אם נתעל אותה למקומות הנכונים, ויכולה לגרום סבל אם נצמד אליה וניתן לה להוליך את חיינו. לאט ובהדרגה התחילו לשנות את היחס שלכם לחפצים ולהבין כי הם פה בשבילכם, ולא אתם פה בשבילם.

  

חמשת היאמות, הריסונים, מהוות את האיבר הראשון של הראג'ה יוגה, היוגה המלכותית, היוגה של התודעה. הריסונים כוללים עבודה עם הרמה הבסיסית ביותר של האדם, על שורש ההתנהגות האנושית. אלו הם הוראות איך להיות בן-אדם. לא לפגוע, לא לגנוב, לא לחמוד, להיות מודע, ולאמר ולחשוב את האמת. זוהי התנהגות נכונה כלפי אנשים אחרים, וכלפי עצמך. חשוב הוא, לא להטיף מצוות אלו לאחרים ביתר-שאת, ולא להתמרמר כאשר אדם אחר לא מקיים מצוות אלו – מהסיבה הפשוטה שזה עניין אישי שלו. תרגול יוגה מכוון כלפי פנים, מטרתו היא לבאר ולהאיר את הפנימיות של האדם, וככל שתנהלו מאבקים עם אחרים בנוגע לתרגול האישי שלהם, כך תתרחקו מהמטרה במקום להתקרב אליה. הקפד עם עצמך על ביצוע הריסונים, וכל השאר יקרה מעצמו. בשלב הראשון תצטרך להכריח את עצמך. תרצה לשקר, אמנם תכריח את עצמך לאמר אמת. תרצה להרביץ, אך תצטרך לחייך ותראה איך האגרוף ישתחרר מעצמו. תחמוד אחר האוטו של השכן , אך תגיד לעצמך שאין סיבה וגם האוטו שלי נוסע טוב מאוד. עם התקדמות התרגול תתחיל לשים לב איך התנהגות שכזו הופכת להיות מנת חלקך ביום-יום, בלי שאתה מתכוון לזה, אלא פשוט כי אתה כזה. זה הביטוי הנעלה ביותר של יאמה, השלב שבו התרגול מתחיל להניב פירות, השלב שבו אתה מתחיל להתקרב אל עצמך, ומתחיל לחיות את החיים הללו, במקום ללכת דרך החיים כֶיָשֵן.

במקביל ליאמה, על המתרגל לתרגל  ניאמה, מצוות. ניאמה כוללת ניקיון (Shaucha), שביעות-רצון (Santosha), סיגופים (Tapas), לימוד הכתובים (Svadyaya) והתמסרות למוחלט (Ishvara-Pranidhana).

מצוות הניקיון (Shaucha), היא חשובה מאין כמוה לאדם המערבי. ניתן לחלק את המצווה לשני חלקים, הבאת הגוף למצב נקי, ושמירתו במצב הנ"ל. מדובר כמובן על נקיון חיצוני ופנימי כאחד.
ניקוי הגוף ברמה החיצונית מדבר על הגיינה מערבית, עליה אין צורך להרחיב את הדיבור. באספקט הפנימי מדובר על מערכת של ניקויים פיזיים הנקראים שאט-קריות, הכוללות ניקוי של חלל-האף, מערכת העיכול, הכבד, הכליות, ועוד. אלו הם תרגילי ניקוי מאוד עוצמתיים, אותם יש ללמוד ממורה מוסמך ולתרגל בהדרכתו.בד בבד עם תרגילי הניקוי, יש להתחיל ולשמר על הגוף המתחיל להיות נקי, באמצעות תזונה נכונה. יש להקפיד אוכל המתעכל היטב, נקי מחומרים מזיקים, בעל ערכים תזונתיים גבוהים, טרי ורצוי חם. גם כמות האוכל ומינונו הם בעלי חשיבות וכל זה צריך להיות מותאם ספציפית לכם. יש לאכול בין פעמיים לארבע פעמים ביום, ביחס לטיפוס גוף ספציפי, אופי העבודה שלכם, כמות התרגול שאתם מבצעים ופרמטרים נוספים. כאן אמליץ להתייעץ עם מומחה לתזונה יוגית שיידע לכוון אתכם לכיוון הנכון.

שביעות הרצון (Santosha) היא הפעם הראשונה שאנו נתקלים במצווה שמתחילתה היא מצב פנימי. אם כל הריסונים מתחילים כתרגול ולבסוף נגמרים במצב פנימי, הרי ששביעות רצון היא כבר מצב. שביעות רצון מוצגת בתלמוד בצורה נפלאה במשפט הידוע: "איזשהו העשיר – השמח בחלקו".  זו מהותה של שביעות רצון. היה שמח ממה שיש לך, כי תמיד זה מספיק. ברמה הפיזית, אין שום בעיה בלרצות ולהשיג עוד חפצים שיקלו לך על החיים, אך צריך תמיד להתייחס למה שיש לך בכבוד, ולא לחמוד מעבר. המצווה מדברת על היחס שלך לעולם הסובב אותך. במישור הפנימי, המצווה מדברת על קבלת עצמנו. צריך לזכור שגם אנחנו כמו כולם, בני אדם. שגם אנחנו, כמו כולם, נמצאים בדרך, וכולנו מתפתחים. תמיד ניתן את המקסימום, אך לא תמיד חייבים להצליח בהכל, לא תמיד חייבים להשיג הכל. צריך להיות מודעים גם לחסרונות שלנו ולדעת לנווט אותם ליתרונות ולהציג אותם בתור נקודות אותם יש לתרגל ועליהם יש לשים את הדגש.

סיגופים (Tapas) היא היכולת לקבל על עצמך סיטואציות לא נעימות אך הכרחיות בעת תרגול יוגה. לכל אחד יש נקודות חזקות ונקודות חלשות. לחלק יהיה מאוד קל לעבור לתזונה תקנית, ואילו לאחרים מדובר במשימה בלתי אפשרית. חלק ישמחו להכניס תרגול יומיומי אל תוך אורח-חייהם, ואילו האחרים יברחו מזה. סיגופים משמעותם לקבל על עצמך דברים ההכרחיים להמשך ההתפתחות שלך, אך אינם נוחים. יש צורך להדגיש, שבעת תרגול סיגופים בקלות ניתן להשאב אל תוך מערכת סיגופים שאינה בהכרח תואמת את התרגול היוגי ואז אף מהווה הפרה של עקרון אי-האלימות, ועל-כן שוב אמליץ להתייעץ עם מורה מוסמך טרם לקיחת סיגופים על עצמכם.

לימוד הכתובים (Svadyaya) מדבר פשוטו כמשמעו, על עיון ולמידה של כתבי הקודש. הכוונה היא לוודות, אופאנישאדות, שאסטרות, היוגה-סוטרות, וטקסטים הנוגעים להאתה-יוגה כמו האתה-יוגה פראדיפיקה, גהראנדה-סמהיטה, גורוקשה-פדהאטי, וכו'. לימוד של טקטסים אלו יחשוף אותך למסורת ארוכת השנים של היוגה, ויגרום לך להבין את עוצמתה. בנוסף, רק מעיון בטקסטים אלו ניתן להכנס אל תוך מדיטציות מאוד עמוקות.

התמסרות למוחלט (IshvaraPranidhana) היא היכולת לשים את ה"אני" בצד. התמסרות היא מצב בו אתה מוותר לחלוטין על האגו, על מה שאתה תופס כעצמי, ונותן לגדול לעשות כרצונו. זוהי המצווה הקשה ביותר, שכן זהו מות האגו, והתגלותו של האור. ברגע שתוכל להתרוקן לחלוטין, תגלה שמאחורי כל המסיכות מסתתר מה שחיפשת הרבה מאוד זמן. כל עוד יש אני, יש סבל. תוותר על האני, ויופיע האושר. 

יוגה היא הדרך מן היצר למוחלט, ושלושת המצוות האחרונות, סיגופים, לימוד הכתובים, והתמסרות למוחלט מרכיבות את הקרייה-יוגה, היוגה של הטיהור, ומהוות כלי תרגול מאוד עוצמתי לאדם השואף לדעת אותו. הסיגופים מעלים את המתרגל מעבר לרמה היצרית, מעבר למה שההכרה רוצה לקבל, ומרגילים אותה להבין שלא תמיד היא יודעת מה הכי טוב. לימוד הכתובים בתורו מוביל לניקוי התודעה והבנה אינטואיטיבית אודות מהותו של המוחלט, ולאחר שהבנו מהו אותו אחד, כל שנותר הוא רק להתמסר, ולהבין ש"אתה הוא זה" (אהמ ברהמאמסי)
חשוב להדגיש לגבי ניאמה  הוא שאם את יאמה ניתן ורצוי לתרגל כל הזמן בעקביות ורציפות, את הניאמה צריך לתרגל בהדרכת מורה מוסמך שמתאים את התרגול לכם ספציפית, ומסביר כל טכניקה וטכניקה. באם חשקה נפשכם בתרגול ניאמה, פנו למורה היוגה שלכם ובקשו הכוונה ועזרה, בטוחני כי ישמח לתת לכם אותה.

כמו שנאמר בהתחלה, היאמה והניאמה  הם בבחינת הוראות זהירות למתרגל הרציני. אדם שמתרגל האתה-יוגה ולא שם דגש על יאמה וניאמה עתיד להגיע לבור ללא תחתית, שכן יש סיבה מדוע הם ממוקמים ביוגה סוטרות בתור האיברים הראשון והשני, ורק לאחריהם מופיעים התנוחות ותרגילי הנשימה. קחו את הנאמר במאמר למקום חיובי של עשייה והתקדמות, ואל תבהלו מהנאמר בו. בססו לעצמכם אורח-חיים יוגי, ומבטיח אני כי תהנו ממנו.

כל שאלה , טענה, בקשה ומענה אתם יותר ממוזמנים ליצור קשר ונשמח לעזור!
באהבה,
ולדי קלנדרב.

על המחבר: ולדי הוא בוגר קורס מורי היוגה של מקדש האהבה אישיטבה לשנת 2006-7, והכתוב במאמר מתבסס על החומר המועבר בקורס, בשילוב עם ידע הנצבר מתרגול עצמאי מתמשך שלו.