אדם צובר ניסיון בטיפולים שונים ומשם לומד להכיר ולדעת מיהו המטפל המועדף עליו.
החיים טומנים בחובם תחושות רבות ורגשות שונים, הכול בהתאם לחוויות האישיות, המשפחתיות, זוגיות, קריירה ועוד. הגוף והנפש צוברים מתח רב הזקוק לשחרור, אחד הדברים שעוזרים להתמודד עם המתח הוא טיפול במגע. במסגרת הטיפולים אנו נחשפים לסוגים שונים של מטפלים עד שלומדים לזהות ולדעת מיהו המטפל המועדף עלינו באופן אישי.

ישנם מטפלים שלא מצליחים לסתום את הפה לרגע. הם חייכנים, מקבלים את המטופל בחום ושמחה, כמו כן שפת הגוף שלהם משדרת פעלתנות לעתים גם פעלתנות יתר. 
מרגע שהמטופל נשכב על מיטת הטיפולים המטפל מתחיל לשאול שאלות ללא הרף. מי אתה? מה אתה עושה? באיזה תחום אתה מתעסק? איפה אתה גר? כמה ילדים יש לך? מי טיפל בך פעם? מה עושה הבעל/ האישה?
ובעיקר גם מתפארים בניסיון הרב שלהם ולקוחותיהם המרוצים.
מיותר לציין שלמטפלים המשתייכים לקבוצה זו לעולם איני חוזרת גם אם גופי מתפרק.
אני באופן אישי לא ממליצה על סוג של טיפול הדורש מהמטופל להתאמץ ולדבר במהלך הטיפול.
טיפול אמיתי אמור לשחרר את הגוף ממועקות היומיום, מחשבות, רגשות ותהיות ובעיקר לנקות את כל המתח המצטבר בגוף. מטפל כזה גורם לתחושת מועקה גדולה ואי נוחות שלא אמורה להיות באף טיפול.

 

 

הרוחניים:

אלה שמחייכים חיוך שמימי,  מקרינים אור וסוג של שלווה אינסופית, קולם איטי ומתמרח והם ינסו לדבר איתכם בעיקר על כל מה שקשור לעולם האלטרנטיבי (האינסופי) שלעיתים בכלל לא מעניין אתכם.
יש להם ניסיון וידע, הם ייתנו את כול כולם בטיפול, כל כמה דקות הם ישאלו  "את/ה בסדר?" גם כשזה לא נחוץ. יהיה להם הסבר על כל תופעה כזו או אחרת של הגוף, הם יציעו אינספור פרשנויות ופתרונות אלטרנטיביים, הם רוקחים תרופות סבתא כאלה ואחרות וישכנעו אתכם שזה ישנה את חייכם.
לי באופן אישי ממש אין סבלנות לכאלה. מצטערת.

 

 

הנדבקים:

 

 

האמיתיים:

אלה שיקבלו אתכם בחיוך מתון, ישדרו לכם רוגע וביטחון, יתנו לכם את התחושה שהגעתם כמעט לרופא.
הם יחליפו איתכם כמה מילים על מנת לעשות תיאום ציפיות כזה או אחר, ייתנו לכם את הפרטיות הנדרשת להתארגנות לקראת הטיפול ויבקשו מכם לומר בכל רגע נתון אם כואב לכם. הם מבהירים באופן חד משמעי שתפקידם להעניק לכם את הטיפול הנכון בהתאם לתחושתכם והרגשתכם.
לאורך הטיפול הם ישתקו כמעט לגמרי ויאמרו את דברם רק אם זה קשור למהלכו התקין של הטיפול.