המושג ייעוד הינו המשגה המכילה בתוכה סוד גדול, המופלא בסוד הוא שבכל יום אפשר לפגוש את התובנה לגבי מהו הייעוד שלנו, ממש כמו ה"אני" הגבוהה של כל אחד ואחת האוסף את ה"גופים" בתוכנו: הגוף האתרי, האסטרלי והפיסי ומקווה ליצור הרמוניה בתוכם מבלי שכל אחד מהם ינסה לתפוס שליטה ויוביל אותנו לדיסהרמוניה.

כך הייעוד אוסף ומכיל את כל היכולות שלנו :החשיבתיים,היצירתיים,היידע והניסיון לניתוב נכון והרמוני לקראת הגשמת הייעוד שלנו.

 

בייעוד עצמו ישנו ייעוד גלוי וייעוד סמוי, הגלוי מאיר את הפאן המעשי והביצועי שלי בבחירות היום יומיות, מה לעשות ואיך לעשות.  הייעוד הסמוי מתגלה לנו בחסדים אינטואיטבים שלא תמיד אנחנו יכולים להבין את ההקשר ההגיוני שלהם עם חיינו.

 

אחד האמצעים לעשות חיבור בין הייעוד הגלוי לסמוי ולנסות לקבל תמונה ברורה יותר הוא: התעוררות תודעתית שמובילה להבנת הייעוד הגלוי והסמוי יחדיו, צעד,צעד מואר יותר ויותר.

כמו מושג הניגודים: יין ויאנג, יום ולילה, גבר ואישה, שחור ולבן…

 

אחד התהליכים הינו רכישת ידע,התנסות חוויתית המהווה ידיעה, פינוי זמן איכות להתבוננות והפנמה(מקום שקט עם מינימום גירויים) ואז חיבור בין הידע לידיעה המוליד פרי – הבנה אנדווידואלית המאפשרת תובנה חדשה שהיא בעצם מהלך בהתפתחות אישית בהווה.  התהליך הינו מחזורי, כאשר השלב הבא הוא: רכישת ידע,ידיעה ותובנה חדשה נוספת של ההווה הבא.

 

במהלך תהליך ההתפתחות אנחנו בהתחדשות מתמדת, ללא הפוגה אלא אם דפוס כלשהו שלנו בולם את המחזוריות של הצמיחה ההתפתחותית. לדוגמא: דפוס הפחד – אוהב להיצמד לישן ולמוכר לא אוהב שינויים הוא קיים מתוך חווית אי הוודאות של העתיד לבוא.

להיפתר מדפוס זהו תהליך גמילה קשה אך בהחלט אפשרי, הוא נלחם בכדי להישאר ולהשפיע, זהו תהליך גמילה דומה בעוצמתו לגמילה מהתמכרות כלשהי כמו לעישון או סמים. בתודעה ערה כאשר אנחנו מזהים דפוס "תוקע" לא לוותר על שום דבר יקר אחר בשבילו, לא על זוגיות ולא על כל אפשרות להתחדשות וצמיחה להלחם בו חזק ובהתמדה, זה מצליח! כמו שפיתחנו אותו כך נפרק ונשנה אותו להווה החדש והמבטיח.