פסיכותרפיה גופנית

בריאות משקפת הרמוניה בין הנפש והאישיות. מחלה היא תוצאה של הקונפליקט או של פעולה דיסהרמונית בין הנפש והאישיות.
החל מהמאה ה- 18 עם התפתחות המדע , הרפואה הקונבנציונאלית עסקה בטיפול בגוף ובמקביל הפסיכולוגיה המודרנית התמקדה בכל מה שקשור לנפש.

הפסיכולוגיה הגופנית ההוליסטית רואה את האדם כשלם  ובאה לתת מענה לצורך , בשילוב הטיפול הגופני והנפשי ומתמקדת בעבודת גוף כגורם הכרחי בתהליכי שינוי פנימיים .

דרך התהליך הטיפולי מתאפשרת תובנה אישית עמוקה , חיבור בין ידיעה שכלית ותחושה גופנית.

הפסיכותרפיה הגופנית משלבת בתוכה את התפיסה ההומניסטית הגורסת כי בכל אדם טמון פוטנציאל בלתי ממומש השואף לבוא לידי ביטוי מלא , ותפקידו של המטפל הוא לעזור לאדם להתחבר לפוטנציאל זה ולמצוא דרך לממשו במציאות.

תורה זו נשענת על תורתו של וילהלם רייך : " רגשות מודחקים מתהווים למתח שרירי בגוף" , ומשלבת גישות :
• ממשיכי דרכו של  רייך( אלכסנדר לואן , גרטה בויסון ועוד).
•  טכניקות גוף מערביות ( עיסוי רקמות עמוק, עבודה קרניו-סקרלית ).
•  גישות מזרחיות (מדיטציה , יוגה  ועוד).
•  טיפול בקול, בתנועה , ובמחול.

מטרתן של גישות וטכניקות אלו היא להגביר את המודעות הגופנית , ליצור שינוי אנרגטי , שחרור "שריון שרירי " והגדלת תנועתיות וזרימה בגוף.

שיטת הטיפול משלבת בין תהליכי הכרה ותודעה , מגע ותנועה , דמיון וחלום , נשימה ומדיטציה , זרימה אנרגטית  ועבודת גוף אשר מנצלים מנגנוני וקשרי גוף- נפש בתהליכי טיפול ושינוי.