|
|
|
תודה
פורסמה בתאריך: 02/02/2011 20:30
שלום לך,
תודה על המחמאות,
אני יותר ממזועזעת כשאני רואה את השעה בה הגבת לחלום החוזר שלי,אך זה שייך לחלום אחר טרי מאד שעד לרגע זה דברתי עליו עם אחותי,במידה ותהיי מעוניינת אתייחס אליו בפעם הבאה,
אגב,בחלומות אני מבחינה בצבעים,מריחה ריחות ואפילו חשה בטעמים,בחלומות אני חשה מציאות אמיתית והם מלאים בפרטי פרטים,
בקשר לחלום החוזר-
התגובה שלך מרשימה ביותר,בכוונה לא נתתי פרטים רחבים יותר על השנים בהן אנו גרים בבית חלומותינו כדי שלא לשתול רעיונות לפתרון,לאחרונה ניתחתי קצת לבד את החלום מאחר ולא הבנתי מדוע אני חולמת דווקא על הדירה שאותה לא הצטערתי למכור ולפנות,ניסיתי להבין למה דווקא דירה זו מופיעה לי שוב ושוב ולמה אני נאחזת בה כ"כ?
ובכן,במהלך 17 השנים בהן גרנו בדירה,בדיעבד אני מודעת לכך שאלו היו השנים המאושרות בחיי,באותן שנים לא ידעתי זאת,לעיתים כשנעשה רע רק אז יודעים כמה טוב היה קודם לכן,
קצת רקע-אני בת בכורה ויש לי עוד שני אחים ואחות,הקשר שלי עם הוריי היה הדוק מאד,הדירה שלנו הייתה בשכנות אליהם ויום יום הייתי אצל הוריי עם ארבעת ילדיי שגדלו בביתם, הוריי עזרו לי המון בגידול הילדים והיו כמו הורים שניים לילדיי,ביתם של הוריי היה בית שמח ומכניס אורחים,אימי הייתה החברה הטובה ביותר שלי,
כשלושה חודשים לאחר שעברנו לבית חלומותינו אימי חלתה במחלה קשה ונדירה,היא הייתה בת 60,במשך שלוש שנים ליוויתי אותה יום יום והפכתי עולמות על מנת להציל אותה,
נסעתי איתה בעידודי לחו"ל על מנת לעבור השתלה,היינו שם כחודש ולאחר 8 ימים מההשתלה אחות הפילה אותה ואימי דיממה למוות,(לא יודעת אם יש משמעות לכך-תאריך פטירתה של אימי חל בתאריך יום נישואיי,האזכרה לציון 11 חודשים לאחר הפטירה נפלה על תאריך יום הולדתי)חזרתי איתה בארון,מלאת רגשי אשם על כך שהבטחתי לה חיים טובים יותר לאחר ההשתלה,הרגשתי יסורי מצפון על כך שאחיי נשארו ללא אמא ועל כך שאבי התאלמן כ"כ צעיר בן 65,אחותי הייתה בחודש השישי להריון לאחר טיפולים קשים וכאבתי את כאבה שאימי לא תהיה על ידה בלידה ,
אחיי ואבי לא הפנו אליי אצבע מאשימה,להיפך הם אמרו והתכוונו לכך שעשיתי הכל על מנת לרפא אותה,ובכל זאת במשך שלוש שנים הייתי במשבר עמוק ולא השלמתי עם לכתה,כל הזמן חשבתי כמה זמן היה נותר לה עוד לו לא היינו עושים את ההשתלה,
לאחר שאימי נפתרה אבי חלה מאד ,הוא היה בדיכאון והיה בוכה יום יום,מזה 9 שנים שאני מטפלת בו ועושה כל שביכולתי לעזור לו,לצערי עכשיו הוא בבית חולים כבר שישה שבועות במצב אנוש ואני מפחדת מאד,לא רוצה להרפות ,לא רוצה לחשוב על היום שאחרי,לא רוצה להיות גם בלי אבא,
בתגובה שלך את משתמשת במילים שאתן אני מתחבטת כבר שנים רבות ומכאן ההתרשמות שלי-"נשמה"(למרות שכוונתך היא לנשמה שלי), "שינו","משבר","דחיית קץ"(אך לא במובן של יציאה לגימלאות),
אני בת 52,נראית צעירה הרבה מגילי ויציאה לגימלאות אינה מעסיקה אותי,
כן,אני מתחבטת הרבה במושג נשמה,יש כזה דבר,אין כזה דבר?אולי זה רק נאמר על מנת שלנשארים תהיה נחמה?
לו הייתי יודעת שאימי "חיה" באיזשהו מימד אחר שלא בדיוק מצליח להיות מובן לי,הייתי אוליי קצת נרגעת,לדעת שלא נגמרו הדברים כך סתם,
אין לי את היכולת לתפוס שהיה בן אדם ואיננו עוד,
כן,עברתי שינוי,אני לא אותו האדם שהייתי לפני שהוריי חלו,
כן,עברתי ועדיין עוברת משבר בגלל הנסיבות,
כן,אני עושה כל שבאל ידי לדחות את הקץ,לא יכולה לקבל את זה,
לסיכום,נראה לי שבחלום אני נאחזת בבית שסימל עבורי את החיים המאושרים שהיו לי קודם לכן,
לצערי בבית חלומותינו מהר מאד לאחר שעברנו אליו לא היו לנו הזדמנויות רבות להנות ממנו,
תודה רבה מאד על ההתייחסות. | | | יפה | | | בהודעה זו צפו 21 אנשים | | | | | אין באמור לעיל משום יעוץ או המלצה לטיפול כלשהו | |
|
