|
|
|
עוד משהו על השיבה הביתה מנקודת מבט יונגיאנית
פורסמה בתאריך: 25/01/2008 08:51
ראשית ציטוט מהבטאון של האגודה היונגיאנית שכתבה פסיכולוגית על מוטיב המוות בחלומות
מעניינת ההפרדה שהיא עשתה בין שתי שכבות גיל
וציינה כמו כן את נושא מוטיב המוות בחלומות של מי שנוטה למות.
אולם כרגע אני מבקשת להתמקד בנושא השיבה הביתה מנקודת המבט של הפסיכולוגיה הינוגיאנית.
להלן הציטוט:
"
יונג היה המטפל הראשון שהתייחס לצרכים הנפשיים של הגיל המבוגר כשונים מאלו של הגיל הצעיר.
אנחנו נולדים שלמים, עם כל החלקים בהם הבריאה מציידת אותנו לחיים. במחצית הראשונה של חיינו עומד במרכז ענייננו הצורך להתאים את עצמנו למשפחתנו, לחברה ולתרבות בה אנו חיים ולמטרות אותן ברצוננו להשיג.
בתהליך זה אין מנוס מלהקריב חלקים מאישיותנו. יש מי שיקריב את יצריותו, והאחר את יצירתיותו. אנחנו מקריבים כעס, שימחה, עדינות, עוצמה, רגשות ועוד.
כך קורה, שבמחצית השניה של חיינו רבים מאתנו מוצאים עצמם במצב בו, כפי שאומר יונג:
"חלקים רבים מדי של עצמנו נמצאים בחדר הגרוטאות, בין זיכרונות מאובקים, ולעתים הם כגחלים לוחשות מתחת לאפר."
בנקודה זו עשוי ה- SELF להיכנס לפעולה , כמנחה וכמדריך. באמצעות חלומות, הוא יוביל את התהליך של "שיבה הביתה", מעין לידה מחודשת של אישיותנו השלימה שתהיה שונה משלמותנו ההתחלתית בכך שהפעם נחבק את כל כולנו בצורה מודעת.
סוף ציטוט
כלומר אם נסתכל על הכמיהה של קשישים רבים לחזור הביתה
מעבר לחזרה הביתה הפיזי
או לכמיהה למוות כמשחרר אל המימד ממנו באנו
יבוא פירוש נוסף
של יונג שיגיד
הכמיהה הביתה היא הכמיהה לאינטגרציה של האישיות.
לאחר שספגה אובדנים שונים
ביכולות שלה
למשל אובדן יכולת ניעות או יכולת פיזית או זכרון או כישורים מילוליים ועוד
העצמי נקרא לפעולה לארגן תהליך של שיקום והחלמה נפשי ורגשי כדי שמה שנשאר מהאישיות הבסיסית יתארגן בצורה חדשה והנכונה ביותר לנסיבות המשתנו שנוצרו
ובתהליך הזה החלימה היא כלי טיפולי ממדרגה ראשונה.
קשישים רבים סיפרו לי על חיי חלום פעילים .
חלקם סיפרו בהרחבה על מפגשים עם ההורים והאחים ובני המשפחה שאבדו להם
ועל מסרים שקיבלו שחיזקו יכולת התמודדות והרגיעו פחדים מפני מעברים.
יכולה לספר לכם על ש קשישה שהגיעה אלינו חולה אונקולוגית בסוף הדרך
שסבלה מכאבים קשים ושהיתה לגמרי צלולה
הרופא אמר עליה יש לה לב חזק..לצערה..
והיא אכן עברה תהליך קשה ומתיש של התמודדות עם כאבים ועם הסוף המתקרב
עליו היא לא דברה וגם על מחלתה מעולם לא הזכירה אותה או את העובדה שהיא חולה או בלתי ניידת וככל שמצבה החריף
היו לה שני בנים נשואים עם משפחות ונכדים שבאו לבקר
שני הבנים היו קשורים אליה ביותר.
הם היו מסיימים את הביקור אצלה בחדרי
כשהם מנגבים דמעות או קצת שופכים את הלב והולכים
כי קשר השתיקה נמשך הם לא דיברו על המחלה איתה
משפחה ייקית ואשה קפדנית שעשתה כמיטב יכולתה לא להעיק עליהם.
ויום אחד כשהיא הבינה שהיא כבר לא תחזור לביתה
כשהיא כנראה תגמור בבית האבות
והיא היתה בעיצומו של תהליך הפרידה העקיף מבני משפחתה ומהחיים
היא ספרה לי על תמונת זכרון שהיתה בין תמונת חלום לבין ציור
והיתה תמונה מילולית סמלית ביותר למצבה.
כשהגענו ארצה בספינת מעפילים היה חושך והעיר היתה מרחוק
ולא ידעתי לשחות ואיך אגיע לחוף
שני הבנים שלי קפצו למים ולקחו אותי בידיים עד לחוף.
ש לא דברה על המוות ובכל זאת התת מודע שלה העביר לי ישירות מה התחושה שלה ומה קורה איתה מבחינה נפשית.
היא עומדת לעבור מעבר אל הלא ידוע
ואין לה כלים לעשות כן
ובמעבר הזה שני הבנים שלה איתה במים אוחזים בה ומעבירים אותה אל הצד השני...
היא אגב נפטרה כמה דקות אחרי שהבן הבכור אליו היתה קשורה במיוחד יצא מביקור אצלה.
הוא טען בפניי שהיא עשתה את זה במכוון כדי להקל עליו
ומתוך הכרותי איתה אני נוטה להסכים איתו.
המחשבה שלי באותו רגע היתה
אז בכל עשית את המעבר הזה לבד בסופו של דבר
הצלחת.
התמונה הזו שהיא ספרה עליה
היא חלק מעבודה באמצעות סמלים
באמצעות חלומות
שהיא עבודת של השלמה של הנפש וארגון מחדש של האישיות סביב החלק השני של החיים כפי שהובא בציטוט.
השיבה הביתה במובן הזה היא שיבה אל מצב שבו האישיות פחות או יותר מאורגנת מחדש ואין בה בקיעים חללים וחורים.
במצב הזה של איזון מחודש יש יותר יציבות ותושת שייכות והשלמה.
| | | אתה נמצא במקום בו מחשבותיך נמצאות הקפד שמחשבותיך יהיו במקום בו אתה מבקש להיות. הרב נחמן מברסלב. | | | בהודעה זו צפו 21 אנשים | | | | | אין באמור לעיל משום יעוץ או המלצה לטיפול כלשהו | |
|
