|
|
|
תשובתי
פורסמה בתאריך: 05/08/2008 08:14
שלום לך,
את כ"כ נסערת ומרגישים זאת בין השורות שלך....
על פניו נראה כי הפחד שלך מלהצליח ולהראות את עצמך..את מי שאת באמת גורם לך להתנהג ההיפך,גורם לך להסתגר בתוך עצמך ו"להתחבא"...
עצם זה שאת מדרבנת אחרים - את בעצם מדרבנת את עצמך מבלי מודע.
נסי לתעל את האנרגיות האלה על עצמך!!!
ממה את מפחדת..?ממה את נלחצת...? האם דעתם של אחרים כלפייך מאד חשובה לך שאת מעדיפה לשתוק ולא להגיד את מה שאת באמת רוצה או חושבת?
פחד - תכונה שקיימת אצל כל אחד ואחת מאיתנו וטוב שהיא קיימת כי אחרת היינו מסוגלים לעשות הכל מבלי לשים לב למה שבאמת קורה..הפחד עוצר אותנו מלעשות דבר מה שלא טוב בשבילנו אך מנגד הוא יכול לגרום לנו למצוא אומץ שנמצא בתוכנו.....פחד = דחפ
עכשיו, עצם זה שאת עומדת לעזוב את מקום עבודתך כי את אומרת שזאת לא את-זה סוג של אומץ! לא סוג של פחד - כאן את עושה משהו שאת מאד רוצה ולא חוששת מההשלכות....זה שאינך מספרת בעבודה - זכותך (אלא אם כן הבוס שלך לא יודע, זה כבר משהו אחר - את חייבת ליידע אותו).
"היציאה" לדרך עצמאית אכן אינה קלה אבל האם את בן אדם תלותי שלא יידע מה לעשות עם עצמו? לא תדעי איך לכוות את עצמך בעולם העצמאות?
לצערי הרב איני יכולה לתת לך תורה שלמה במסגרת הפורום -
מה תחום טיפולך?
יש משפט שאומר "מטפל טוב - הוא מטופל טוב".....הפנימי זאת, הוא אומר הרבה!
לגבי פריסתך:
תראי, הפוטנציאל קיים אבל זאת שמכשילה את עצמך ע"י מחשבות שליליות. אין ספק שאת הצעד הראשון את כבר עושה (היציאה לדרך עצמאית..) אבל אם לא תקחי את עצמך בידיים את תכשלי וחבל.
אם זה מה שאת באמת רוצה - עשי זאת מהמקום הנכון!
אשמח לשמוע ממך,
בהצלחה,
אורית | | | "אין דרך אל האושר...האושר הוא הדרך" | | | בהודעה זו צפו 18 אנשים | | | | | אין באמור לעיל משום יעוץ או המלצה לטיפול כלשהו | |
|
