|
|
|
ידיעה מליאה
פורסמה בתאריך: 22/06/2008 12:16
בוקר טוב יקרה,
אז ככה,
כדי שתהיה לי שליטה על המחשבות,
הן צריכות להיות שלי, חלק ממני, מעין
שריר שאני יכול ללמוד להרפות אותו.
אבל אין זה כך.
יש אומרים שנכון יותר להגיד שאנחנו נחשבים ע"י המחשבות
מאשר לאמר שאנחנו חושבים אותן,
והכוונה היא שיש מחשבות ללא סוף
ובכל נושא,
וכל מה שבידנו הוא לבחור באילו מחשבות להאחז,
ולאלו לתת לחלוף.
כאשר אנחנו נאחזים במחשבה כזו או אחרת,
אנחנו מאמינים לגמרי שאנחנו חושבים אותה,
ולפיכך שהיא מבטאת מציאות.
אבל למעשה אנו יכולים בנקל להרפות ממנה ולתת לה לחלוף אותנו לדרכה,
ואז לא להיות במציאות האשלייתית
שהיא רומזת עליה.
העניין הוא שכאשר אנחנו על גב הסוס הפראי,
(שיש שמתארים כך האחזות במחשבה דרמטית),
נראה לנו שאנחנו לוחמים ושחיינו מלאים עניין,
גם אם המחשבות שליליות,
אין זה שונה במהות
זה שמתעללים בי, זה עושה אותי לחשוב,
למיוחד, לנפרד.
ולפיכך אנחנו נאחזים במחשבות כאלו כדי
להרגיש מיוחדים\חשובים.
כאילו שבמקום ללכת ועשות דברים,
שלא בא לי לעשות,
אני יושב והוזה הזיות שבהם
אני גבור או קרבן,
וחיי מקבלים משמעות.
הבעייה היא שזה איננו מכיל מים,
מאחר וזה רק הזיה,
וכשהיא חולפת,
לא נשאר כלום,
ואני צריך מיד הזיה חדשה.
וכך אני מתמכר למחשבות\הזיות\סיוטים
והבור איננו מתמלא.
מה שעלינו לעשות אם אנחנו רוצים להחלץ ממעגל הסמסרה,
הוא לשבור את המעגל,
על ידי כך שנטפל בבור,
כלומר במחשבות שהן דפוסים ואמונות
שאמצנו,
וכאן כדאי שתסתכלי ותבחיני בהן.
זה יכול להיות שיש תחרות בעולם ואני לא מספיק שווה,
זה יכול להיות שאני לא בסדר,
ולפיכך מגיע לי עונש,
זה יכול להיות שמשעמם לי,
כלומר סוג של קרבן, מאחר ולא נותנים
לי דברים מעניינים.
וכאשר אנחנו מצליחים (וכאן עלינו לתת תודה למחשבות
ולרגשות השליליים שדחפו אותנו
לבחון את עצמנו ולנסות להגיע לאמת),
זה הזמן לבחון את האמונות האלו,
שבעצם מעולם לא בחרנו,
ושהן תוכנתו לתוכנו על ידי מחנכינו.
וקל לראות שמדובר בטעויות הנובעות מבורות.
בעצם אנחנו מושלמים כפי שנבראנו,
בעצם יש שפע אינסופי,
בעצם אנחנו יוצרים את העולם, ולםיכך
בידנו ליצור אותו כרצוננו,
בעצם כולנו אחד,
וכולנו שווים.
ובעצם אין בכלל מלחמה או תחרות
אף אחד לא רוצה,
וודאי שאף אחד לא יכול לפגוע בנו,
וכן הלאה תיאורים,
שכולם של אהבה.
כאשר אנחנו מתמלאים באהבה
ונותנים אמון,
אין יותר למחשבות השליליות במה להאחז,
והן חולפות להן.
למשל אנחנו יכולם להסתכל יום יום בחדשות בטלביזיה
ולהתמלא בפלצות ובפחד,
אבל רק כל עוד אנחנו מאמינים שזה יכול להיות.
מרגע שהסתכלנו באור,
אנו רואים שאין דבר כזה
שמישהו יכול להרוויח על
חשבון מישהו אחר,
ואין דבר כזה ניסיון לפגוע בזולת
(בכל זאת כולנו אחד)
ואז התבוננות בטלביזיה נראית בזבוז אנרגיה
ונסיון שוא לירות לעצמנו ברגל,
ואנו מפסיקים להסתכל בחדשות,
וזה לא הדחקה והתנהגות של בת יענה.
זה לראות את הדברים אחרת,
ואם נשפוט לפי ההרגשה שלנו,
זה לראות אותם נכון יותר.
עובדה שזה עושה לנו טוב,
בעוד שהדרך השניה
מכניסה אותנו לתחושות קשות
ולפחד.
רמי | | | I cannot come to you, without my brother | | | בהודעה זו צפו 27 אנשים | | | | | אין באמור לעיל משום יעוץ או המלצה לטיפול כלשהו | |
|
