|
|
|
אני עצובה, וזה ממש קורה בהווה, כאן ועכשיו
פורסמה בתאריך: 18/04/2009 10:30
לרמי שלום
ראשית, אומר שקראתי את התגובות שלך לפונים, והאהבה הרבה שבה אתה משיב או מגיב, פשוט עוטפת את כולנו ומדבקת ולרגע הרגשתי שגם אני אוהבת את אחת הפונות ששלחת לה מסר אוהב, או אותך (שכמובן איני מכירה אותך כלל) למעט המילים שכתבת אותן.
שנית, מסכימה עם דברים רבים שכתבת על העימות שלנו עם עצמנו, שבולט במיוחד במצבים מסויימים שבו אנו שואלים את עצמנו שאלות, בצמתים מסויימים בחיים.
למשל באותם רגעים שתיארת כרגעים של אכזבה או עצב, שבו אנו בעצם בסוג של "עיוורון" ואז אנו חושבים שאנו לא טובים, או לא מספיק טובים.
או שאנחנו חושבים כך לגבי האחר (הזולת, כפי שכינית את האחר) שמאשימים אותו ומאמינים שהוא "מתקיף" אותנו כאשר הוא כועס או מפחד, ונדמה לנו שהוא יכול להעניש אותנו, לגרום לנו רע, או לחילופין לאהוב אותנו ולגרום לנו טוב.ושכל אלו הם בעצם "תמונה" שאנו מייצרים לעצמנו ומאמינים בה.
אולם, עדיין קיים משהו בתפיסה שכל הרע או ה"קורבנות" זה משהו שאנו מביאים על עצמנו שאיני מסכימה איתך. קשה במיוחד לקבל הסבר כזה כאשר שומעים על ילדה בת 5 שנאנסה על ידי אביה, שמעשה זה הוא לכאורה בר שליטה מבחינתה, ותחושת הקורבן היא בחירה שלה (בגיל 5).
יחד עם זאת אני מתחברת לרוב הדברים האחרים שכתבת, ומכאן בעצם פנייתי אליך.
(במובן מסויים קשה לי להגדיר שאלה להפנות אליך, אבל אנסה בכל זאת להשתמש במילים כדי להסביר פנייתי)
התגרשתי לפני שנתיים (יש לי 2 בנים נפלאים), ובמהלך תקופה זו הכרתי מספר אנשים, ו3 מהם אף הייתי בקשר, אחד יותר רציני, והשניים פחות רציני (לפחות מבחינת הזמן)
ובכל פעם שהקשר מסתיים, מסיבה זו או אחרת, אני מוצאת את עצמי במקום קשה מבחינה רגשית.
(לרקע אסביר שאיני תלויה כלכלית, ואני מצליחה בעבודתי, יש לי כאמור 2 בנים נפלאים, ומודה כל בוקר על השפע בחיי, ולא הכוונה לכסף, אלא לשפע אהבה סביבי, בריאות, משפחה נפלאה, חברים טובים, עבודה מהנה וכד')
המקום שבו אני מוצאת את עצמי, כאילו שבזמן ה"ביחד" אני מוגדרת (בפני עצמי) כבת זוגו של אותו חבר, וכאשר מסתיים הקשר אני מוצאת את עצמי באיזה סוג של ריקנות, חלל, שמאוד מאוד כואב וקשה להתמודדות.
מין סוג חלל כזה ששואל מי אני באמת, ואני יודעת בשכלי שאני זו אני, ולא זו שמישהו הגדיר אותי כמושא אהבתו, אולם התחושה של אובדן, כאב, בדידות קשה מדי לחוות אותה.
דבר שמוביל אותי בהכרח לכל ה"אוטומטים" שהזכרת בתשובותיך, שאולי לא הייתי מספיק בסדר, שאולי לא צריכה בכלל זוגיות. לגבי החבר האחרון שאולי הוא לא מספיק טוב בשבילי, שאילו היה מספיק טוב, בודאי היה בוחר בדרך טובה לפתור בעיות ולא לברוח מהבעיות כי הוא מפחד.( בעיות שעלו לאחר קשר של 3 חודשים שבהם היה כיף אדיר, טיולים ובילויים, רק כאשר החלנו לערב ילדים, חברים וכו', כלומר כאשר המציאות נחתה לקשר ולא רק בילוי, חיזור ורומן)
תחושה כזו כאשר מצד אחד אומרת שהיה לי כיף, והיה טוב ועל כן אני מעוניינת בקשר/בזוגיות, ואולם הכאב והפחד שלא אצליח שוב, (ולא משנה מהן הסיבות, גם אם אני חושבת שהקשר לא מתאים) מעלות את השאלה האם כדאי בכלל לנסות שוב?
כל השאלות האלו, והחיפוש בתוך עצמי לתשובה, מפגיש אותי עם הרבה הרבה עצב!
ושאלה נוספת היא האם הסיבה שאני מחפשת בן זוג/זוגיות היא אני כל כך מפחדת מה"לבד" שאיני יכולה לשאת את תחושת ה"לבד". (למרות שחלף זמן מה בין הקשרים)או שכולנו רוצים קשרים בגלל שאוהבים את הביחד, ואת תחושת האהבה והשייכות סביבנו.
מקווה שהצלחת להבין את השאלה (אני לא בטוחה שאני הצלחתי)
תודה, גלי
| | | גלי | | | בהודעה זו צפו 50 אנשים | | | | | אין באמור לעיל משום יעוץ או המלצה לטיפול כלשהו | |
|
