|
|
|
שכלית לא מצליחה להבין
פורסמה בתאריך: 20/04/2009 01:41
ערב טוב יקרה,
ראי נא,
בסופו של דבר אנחנו מבינים, רק כאשר אנחנו
רואים שאנחנו יודעים.
לעולם לא נוכל להבין דרך המחשבות \הכל.
הבנה מגיעה דרך הלב. מה שמבלבל הוא שמשתמשים בפועל לראות
פעם באופן הרגיל, ופעם במשמעות של תובנה.
עם זאת, במידה ואנחנו מסתכלים
על הדברים שוב ושוב, מזויות שונות, אנחנו מתקרבים
להבנה, ומה שחסר הוא רק להסכים,
ואז משהו בנו מעביר אותנו את הגשר
ואנו במקום של הבנה.
וזה ממש כשם שמחשבות לא מובילות לעולם להחלטה.
החלטה נעשית מתוך הלב ולא מתוך הראש.
אפשר לחשוב ימים שלמים איזה בחור מתאים לי יותר,
אבל המחשבות האלו לא יקרבו אותי ל"פיתרון הנכון".
כדי לבחור אחד מהם אין לי ברירה אלא לבחור.
שום מחשבה לא תעזור לי,
ולו רק מאחר ואין דבר כזה בחירה נכונה.
וגם אם יש, רק אלוהים יכול לדעת.
ועם או בלי כל קשר, נפנה לשאלתך.
במידה וקראת את מה שכתבתי עד כה, כבר ברור
לך שככל שאדם טוב יותר בחשיבה, והוא סומך יותר
על ההגיון, יותר קשה לו לפעמים
לוותר על ההגיון ופשוט לפעול.
זה מזכיר לי סיפור של אושו על הפילוסוף עמנואל קנט.
יום אחד עלתה אצל קנט המחשבה להתחתן עם אשה מסויימת.
כיאות לבכיר הפילוסופים הוא החל לבחון
סיבות בעד ונגד הצעד הזה
ולבסוף מצא שיש אותה כמות של סיבות בעד ונגד.
ואז הוא חשב וחשב עד שעלתה המחשבה,
שנשוי הוא עוד לא היה,
אבל רווק היה גם היה, והוא החליט לנסות גם
את חיי הנישואים.
הוא פנה לאבי האשה ואמר לו שהוא מעוניין להתחתן עמה,
אבל אז אביה אמר לו שבינתיים היא נשאה
וכבר יש לה 3 ילדים.
מאחר ואנחנו לא בפגישה, ובעצם לא שתפת
במה בדיוק קרה, ואיך את יודעת מדוע החבר האחרון
נפרד ממך, אלא רק בהנחה שזה בגלל "התערבות המציאות",
וגם לא במה שהיה בעברך בתחום היחסים,
לא אוכל להשתמש בהם כדוגמאות,
ואני אמשיך להתייחס יותר באופן כללי
למה שאת מעלה.
אם את לא יצרת את המצב הזה, שבו את כואבת
ומרגישה קרבן וכישלון,
שבו את בודדה וללא חבר, ומרגישה לפכך אומללה ועצובה,
אז מי כן יצר אותו?
אמרתי "מרגישה לפיכך אומללה ועצובה".
הרי ברור לגמרי שזו בחירה שלך להאמין שיש במצב
משהו שיכול להביא לכאב או עצב.
יכולת בקלות, ולבטח היה נחמד יותר
לבחור להרגיש לפיכך שמחה ומשוחררת, או אין
סוף רגשות אחרים, אבל בחרת להרגיש דווקא כך.
ראי את המילה כישלון. כדי להכשל צריך שיהיה
איזה שהוא מבחן או איזה שהם אנשים שמצליחים
לפי איזה קריטריון,
ולאורם את נראית כישלון.
אבל מי קבע את הסטאנדרט הזה?
מי הציב השוואה דווקא לאנשים האלה?
ומי בכלל הפיק כאן תחרות?
נראה את המילה קרבן. כדי שיהיה קרבן, צריך שיהיה
מישהו שמתעלל ופוגע בו.
אבל אין באמת אף אחד כזה שקם בבוקר וחושב לעצמו:
"איזה יום מושלם בשביל להתעלל בגלי"
בסך הכל כל אחד הוא שחקן ראשי בסרט של עצמו,
והאחרים הם מקסימום שחקני משנה.
וכשם שאת אינך קמה וחושבת כיצד להתעלל באחר,
גם האחרים כך.
ובכל מקרה אין אנו בנויים להכנס לראש של הזולת
ולדעת מה הוא חושב
ולמה הוא פועל כפי שהוא פועל.
ולמרות כל אלו ועוד יכולתי להאריך,
למרות כל אלו בחרת את מה שבחרת.
האין זה ברור שהבחירה הזו משרתת איזושהיא מטרה
פנימית ?
ציינת אפשרות לרווח משני של להרגיש מסכנה,
אבל יש המון אפשרויות נוספות.
למשל את ציינת שהחבר שלך נבהל ברגע הגיע הזמן
להכיר את הילדים ואת החברים.
בדרך כלל כשאנו אומרים משהו על זולתנו,
מאחר ובעצם איננו יכולים לדעת עליו דבר, אנחנו
מקרינים עליו את עצמנו.
היתכן שאת חששת שהוא לא מספק "טוב"
עבור ילדיך וחבריך?
היתכן שאת משקיעה הרבה כדי להיות אמא טובה וחברה טובה,
וזה לא נראה לך פשוט וקל לאחר?
היתכן ואת חוששת שאם הוא לא ימצא חן בעיני הילדים וחבריך,
זה יפגום ביחסים שלך?
ואולי בכלל את חוששת להתמודד עם החברים שלו
ועם המשפחה שלו?
וכבר ציינת שאולי בכלל את מעדיפה לא להצליח בקשר,
כדי שלא תכנסי עמוק יותר
ואז תפגעי קשה יותר כאשר יעזבו אותך?
(כלומר אולי יש לך איה פחד שבסופו של דבר יעזבו אותך,
ואולי אפילו בעקבות הורה שננטש או מקרה בילדותך)
ואולי בכלל כדאי לך להסתכל ולראות את הרווחים
הספציפיים שאולי מתאימים גם הם למצבך.
ואני אעצור כאן כדי לקבל תגובות, לפני שאכתוב ספר שלם
בתגובה אחת.
אני שמח לשוחח איתך ולפיכך מודה עליך
רמי
.
| | | I cannot come to you, without my brother | | | בהודעה זו צפו 9 אנשים | | | | | אין באמור לעיל משום יעוץ או המלצה לטיפול כלשהו | |
|
