|
|
|
אלה עובדות החיים
פורסמה בתאריך: 21/04/2009 23:27
ערב טוב גלי,
מה פרוש עובדות החיים?
למשל שואלים: "למה תמיד הפרוסה נופלת כשהחמאה למטה?
והתשובה היא שאנחנו זוכרים רק את הפעמים
בהם כעסנו, וזה היה כשהחמאה היתה למטה
והפרוסה + הרצפה נתלכלכו.
ואז הרגשנו "מלאי חיים" כלומר מלאי ריגוש,
במקרה הזה קרבנות וכעס.
אנחנו רואים רק את מה שאנחנו חושבים,
אז עובדות החיים אינן "שוות" (מציאותיות)
יותר מהמחשבות שעוברות דרכנו.
כלומר חסרות כל קיום.
ועכשיו בואי נדייק מעט יותר ממה שעשית,
כאשר תארת את "עובדת החיים" של החיים בזוגיות
כתנאי לאושר.
קודם כל כשאת אומרת שבן הזוג יכול להציל אותך,
את מניחה שאת זקוקה להצלה, כלומר בבעייה.
במידה והוא אכן הציל אותך בכך שהוא איתך
וכך הוא פתר את בעייתך
ואת אינך לבד,
אז הוא יכול באותה מידה גם לפגוע בך.
כאילו את מציירת מציאות של תלות בו.
מישהו משחק בך כבובה על חוט.
בא לו - גורם לך אושר (מציל אותך)
בא לו - גורם לך כאב וייאוש (פוגע בך).
התמונה הזו, היא מהתמונות של הגיהינום.
כך שאין להתפא שאת חווה את הכאב.
בגן העדן כולם שווים,
בגן הען אף אחד לא יכול לפגוע או להציל
את חברו.
זה לא אומר שעלינו להסתובב לבד ולא לעשות דבר,
מאחר וכל דבר בסופו של דבר הוא אשליה.
להפך.
אנחנו כאן כדי לחיות.
אבל במקביל אפשר לנהל את החיים האלו כך
שנלמד לחיות מתוך אושר ואהבה.
ולשם כך אנחנו יכולים להתבונן בעצמנו ולראות
מה גורם לנו סבל ומה עושה לנו טוב.
להגיד שזוגיות עושה טוב לאנשים,
זה לעצום את העיניים בפני הבורות ששורה
בעולם הזה בתחום האהבה והזוגיות.
הכלל שלך איננו תופס, מאחר ויש אנשים
שחיים לבד וטוב להם,
ויש אנשים שחיים בזוגיות ורע להם.
האושר איננו תלוי בחיים בצוותא.
האושר תלוי במצב רוחנו.
מיהו המאושר? השמח בחלקו. כלומר בשפת
העידן החדש - מי שמקבל את עצמו כפי שהוא.
או במילים אחרות (מאחר ואין אפשרות להכיר
משהו מחוץ לנו) מי שמקבל את המציאות כפי שהיא.
וראי נא זאת:
איך אני יכול להציל מישהו אחר,
כאשר רק הוא יכול לדעת מה הוא צריך?
ובכל מקרה אין לי כל אפשרות להכנס
לעולמו הפנימי ולדעת משהו על מה שקורה אצלו.
אני יכול להתבונן בפושט יד נכה
להרגיש עליון עליו ולנסות להציל אותו.
אבל זה כמובן מצחיק במקרה הטוב.
הוא נמצא בדיוק במקום הנכון ביותר עבורו.
אז אני יכול להכיר בסבלו ולתת לו יד,
אבל זה כמובן כי עוברת בי המחשבה
שאני במקומו הייתי רוצה שיצילו אותי.
כי כך אני רגיל לחיות.
זה לא אומר לעזוב אותו לייסוריו.
אם יש לי ולחברי אין,
לתת לו יהיה אקט של להיות אחד,
וגם להעצים את האהבה שבתוכי על ידי נתינה
ממנה לאחר.
(שכן רק כאשר אני נותן אני יודע שיש לי).
וזה שאני לא מציל אותו לא אומר
שאני לא אתן לו מתוך שוויון ואהבה
(והחשוב מכל יהיה לא להאמין למחשבותיו\מחשבותינו
שהוא מסכן, אלא לראות ולפנות
לחלק האלוהי שבתוכו).
ומספיק להסתכל בפניו
ובמיוחד בעיניו כדי לראות שאנו שווים,
ויותר מזה,
שבמובן בסיסי מסויים אנו אחד.
ומה אני יודע על היישות המופלאה הזו שמתנסה
בשיעור שלה.
ומה מישהו אחר יכול לדעת על מה מתאים לי?
איך מישהו יכול להציל אותי?
וכך גם בעניין החיים כזוג.
זה שאני לא מציל אותו והוא לא אותי,
לא אומר שאינני יכול להתחלק באהבתי עם הזולת.
כאמור ההפך הוא הנכון.
האהבה היא מאותם הדברים שכאשר נותנים אותם
הם אינם פוחתים אלא דווקא מוכפלים.
והאמת היא כאמור שרק על ידי הרעפת האהבה
שלי על הסביבה כולל האנשים שאני
פוגש, רק כך אני נוכח בכך שאני ייצור של אהבה,
ורק כך האהבה שלי מתרבה עוד ועוד
עד שהיא מציפה אותי באושר,
ואת כל הסובב אותי.
| | | I cannot come to you, without my brother | | | בהודעה זו צפו 12 אנשים | | | | | אין באמור לעיל משום יעוץ או המלצה לטיפול כלשהו | |
|
