|
|
|
כיצד ללמוד לקבל עצמי
פורסמה בתאריך: 22/04/2009 08:07
בוקר טוב רמי
שוב, תודה על תגובתך
והפעם נדמה לי שכתבנו אך מילותינו לא נפגשו
נדמה לי שאנחנו מדברים כל הזמן בשני מישורים, שאחד מהם, ספק אם הוא ברור לי.
יש לי מספר תגובות למה שכתבת שארצה לשתף אותך בהם.
בקשר לכך שאני אמרתי שבן הזוג יכול ל"הציל" אותי
טוב, אני לא כל כך בטוחה בזה, אלא שזה היה משהו שעלה באחת השיחות הקודמות
ושם הוצע שאם אני מרגישה כל כך עצובה, כאובה ואולי אבודה, אזי זה משום
שאני מתייחסת לבן הזוג כעין מציל.
הסכמתי איתך שאם אכן זה כך, זו בהחלט בעיה, ובוודאי שאם יש לו הכוח
כלומר אין לו, ואני בעיני מעניקה לו כוח להציל אזי כל מעשה שלו שאינו כזה יכול להתפרש אצלי כפוגע. והבעיה הנוספת היא גם הפרופורציות, ששוב אם זה כך ואני מתייחסת אליו כמציל, אזי הוא גדל (לפי תפיסתי) למימדים גדולים מאדם, ומרגע זה מערכת היחסים בהגדרה לא תוכל להיות שוויונית, בין 2 אנשים שווים
אלא אחד אלוהים (מציל/פוגע) ואילו השני אדם תלוי/פגיע.
אם נתייחס רק לחלק הזה, וגם אם איני מבינה בדיוק כיצד אני עושה זאת בפועל הייתי רוצה להתייחס לשאלה ספציפית ומעשית, כיצד אפשר אחרת? וכיצד אני יכולה באופן מעשי לא להיכנס למצב כזה?
בקשר לכך שהאהבה עוטפת אותנו
כבר אמרתי שאני מסכימה וזהו אורח חיי לרוב, אבל כנראה שבמצבים מסויימים לא כך קורה, אכן זה מאוד מאוד קל להיות עטופים באהבה, כאשר אנחנו באמת עטופים באהבה ובן זוגנו מרעיף עלינו אהבה, אבל זה קצת קשה, כאשר זה לא קורה למצוא את כל האהבה והשמחה כאשר נפרדתי מהחבר היה לי קשה מאוד מצאתי רק כאב
נראה מדבריך כאילו אין מקום אצלנו בכלל לעצב, כעס ועוד רגשות שהם לא שמחה ואהבה, והרי לא קורים רק דברים טובים כל הזמן, לפעמים קורים דברים שמאוד מכעיסים (סתם עיוות של איזה פקיד ממשלתי, קנס לא מוצדק מפקח שלא עשה עבודתו נאמנה) או דברים עצובים מאוד.
כדי להמחיש את דברי אשתף אותך בחיי האישיים, אנחנו מתקרבים ליום הזכרון
ואני ממשפחה שכולה (אחי הגדול נפל) וזה כבר הרבה מאוד שנים, כמעט 19 שנה.
אומר לך שאי אפשר להרגיש שמחה במקום העצוב הזה
לפני 19 שנה זה היה כאב שלא נתן לנשום, כאב בחזה אדיר שבקושי נכנס אויר, כאב שנמשך זמן רב רב גם כאשר הייתי (וכולנו היינו) עטופים באהבה מסביב, עדיין הכאב היה ענק
עם השנים, הכאב הענק הזה עומם והתחלף בעצב רב, ושוב נכון שלא כל רגע נתון יש עצב ולא כל רגע נתון חושבים עליו (אחרי 19 שנה) אבל עדיין כאשר חושבים זה עצוב
ונכון שאנחנו עושים אזכרות אנחנו נזכרים בדברים המצחיקים והנפלאים שהוא עשה ולרוב אנחנו מדברים עליו וצוחקים ומעלים זכרונות נעימים, אבל עדיין זה עצוב מאוד מאוד
וכוונתי בכל זאת, לומר שגם בפרידה מהחבר, ואולי בכל פרידה, יש משהו עצוב, וזה לא שאני בוחרת באופן אישי להיות עצובה, אלא יש סוג של עצב
נכון שלי, היה כאב, פחד, בהלה ממש, שאולי הם לא רק עצב פרידה
וזו הסיבה שהביאה אותי לכתוב לך מלכתחילה, כי הבנתי שזה כאב גדול מדי, והייתי רוצה לראות ולהבין את התהליכים שעוברים עלי, על מנת לחסוך ממני כאב כזה בעתיד.
גם כאן, בעניין הרוחניות המעשית, הייתי רוצה להבין כיצד לעשות זאת
ואם אתה עדיין חושב שזה משהו שאני מביאה על עצמי, הכאב הגדול, הייתי רוצה שתסביר לי כיצד, או בעצם אולי יותר פשוט יהיה כיצד לא להביא כאב, או כיצד להרגיש את הפרידה ללא כאב כל כך חזק?
ובקשר למי המאושר, בזה אני בהחלט מסכימה איתך
מי ששמח בחלקו, ואכן על זה התבסס אושרי הרבה מאוד מאוד שנים, כי הייתי שמחה בחלקי
ועדיין אני שמחה בחלקי, ועל השפע של אהבה ובריאות בחיי
אבל... וכאן לומדת ממך עוד משהו, אני לא חושבת שלמדתי לקבל את עצמי כמו שאני באמת כי כאשר הוספת שהמאושר בחלקו, או בשפת העידן החדש, מי שמקבל את עצמו כמו שהוא מבינה אינטואיטיבית שכאן יש משהו.
לא ברור לי למה לא מקבלת את עצמי כמו שאני, כי אני בסדר גמור מהרבה בחינות הייתי רוצה, אם תוכל להסביר לי כאן קצת יותר
ומה המשמעות של לקבל את עצמך כמו שאתה? איך בעצם זה מתורגם לחיי יום יום אם אני לא מספיקה לסיים את העבודה אז לוותר לעצמי? האם הכוונה שאם אני טועה אז לסלוח לעצמי?
האם הכוונה פחות לדרוש מעצמך?
ובקשר לחלק האחרון בתגובתך
אני חושבת שאני אדם של אהבה, יש הרבה אהבה סביבי, אני אוהבת מאוד את כל סביבתי ילדיי, משפחתי, חברותי וחבריי, חברים לעבודה
כל המכירים אותי אם היו יכולים להגדיר אותי במשפט היו אומרים שאני אדם אוהב את הזולת ונותן מעצמו
(אלא, שרמי, כל זה לא עוזר כשכואב מאוד....)
ומסיבה זו אני חושבת שאני אדם שמתאים לזוגיות כי יש בי המון אהבה לתת
אבל, מדבריך הקודמים עולה שייתכן שאני בוחרת בני זוג שאינם מתאימים
והייתי רוצה להבין כיצד אני עושה זאת?
וכיצד אפשר יהיה לבחור בן זוג מתאים?
האם זה אומר שאנחנו יכולים להיות בזוגיות עם כל אחד? אנחנו יכולים בעצם לאהוב כל אחד?
מודה לך על תגובותיך המאירות, ועל הזמן שאתה מקדיש לכך זה בהחלט אלא מובן מאליו בעיני ואני מאוד מעריכה זאת.
גלי
| | | גלי | | | בהודעה זו צפו 9 אנשים | | | | | אין באמור לעיל משום יעוץ או המלצה לטיפול כלשהו | |
|
