|
|
|
אנו לא פאסיביים.
פורסמה בתאריך: 26/04/2009 18:42
שלום גלי,
תודה על דבריך, אכן היה נפלא וגם מלמד,
ואני שמח לשמוע שגם אצלכם היה מוצלח, ושיכולת
לתרגל את החומר, שאנחנו עוברים כאן במשותף.
ואשר לשאלותיך:
למרות שאכן יכולתי ליצור זוגיות נפלאה עם כל אדם,
את צודקת שאין צורך דווקא ליצור אותה
עם אדם שרק ללמוד את שפתו יקח כמה שנים.
ובכלל,
אין הכוונה למשהו מאוד טכני.
ממש לא כמו עם בת יפתח, שבעקבות הצמדות
למילה, נשכחה הכוונה
והקריבו אותה במקום חיה, רק מאחר והיא יצאה
ראשונה.
אבל הכוונה בהחלט שמעבר לקווים אדומים
מסויימים, לתת חופש לייקום,
ולא להגביל אתו לסד צרה של רשימת דרישות ארוכה
וקשוחה.
ובמיוחד מאחר ואנחנו כפי שאמרתי בעבר,
לא ממש יודעים מה נכון\מתאים לנו
כשאני אומר אנחנו, אני מתכוון לאותו חלק
שמתיימר לייצג אותנו, למרות שהוא איננו אלא
דמות וירטואלית, שמכנה את עצמה "אני", ושהיא
משתנה כל הזמן על פי המחשבה התורנית שהיא נצמדת
אליה, כלומר למה שמכונה "אגו".
בסך הכל קיים משהו רחב יותר,
ועוצמתי יותר שהוא אני, והאני הזה הוא שבחר
להתממש בגוף, והוא בחר את השיעור שאנחנו עוברים
כאן.
כך שזה כן אנחנו כחלק מהייקום\השלם, שמזמן
אלינו את מי שאנו צריכים.
אבל מאחר ואנחנו רחוקים עדיין מלוותר על האגו,
אנחנו מזדהים עם מחשבות,
כאילו בן הזוג אמור להביא לנו גאווה
או כבוד או הצלה,
רק מאחר וזה תואם איזו שריטה (דפוס) שתוכנתנו
להאמין שהיא אנחנו.
ולכן כאשר ניצב בפנינו שוב ושוב מישהו
שאיננו הבחירה של האגו, אבל הוא כאן,
יכול מאוד להיות שהוא מי שאנחנו מזמנים,
אבל לא מודעים לכך,
ולאדם כזה כדאי, כך נראה לי לתת אפשרות לחדור
ולגעת בלבנו.
בסך הכל איננו "מסתכנים" בדבר,
מאחר וכשם שאף אחד לא יכול להציל אותנו,
גם אף אחד לא יכול לפגוע בנו.
בכל זאת גם אם אנחנו לא דתיים,
נוכל לראות ללא קושי, שאנחנו עוצמתיים ונפלאים
ומושלמים כפי שבא אותנו האלוהים.
די לשם כך להתבונן בעיני אדם אחר,
להרחיב ולהיישיר מבט,
לנשום ולהיות שם\ בעומק של עצמנו.
ודבר נוסף בנושא הפאסיביות.
לפעמים נראה לנו שאנחנו בוחרים, אבל למעשה
אנחנו משקיעים אנרגיה רבה במחשבות
חסרות שחר,
לאחר מכן אנחנו בוחרים כאילו על סמך המחשבות,
אבל למעשה על סמך ניסיון העבר.
למשל ראינו חנות גלידה,
ואנחנו בוחרים לקנות גלידה.
לו יכולנו להקיף את כל התהליך שעברנו,
שכולל הזכרות שגלידה מענגת אותנו,
כולל מחשבות בעד ונגד,
היינו רואים שאם המצב הזה היה חוזר בכל היקפו,
היינו קונים שוב גלידה.
כדי שנהיה אקטיביים,
עלינו להפסיק להיות אוטומטיים.
למשל אם ראינו חנות גלידה ואנחנו רוצים גלידה,
אז כמה שלא נפלא ללקק גלידה,
אין למחשבות האלו כולל התחושות האלו
שום קשר להחלטה האם לקנות גלידה או לא.
אז מה אם אני מדמיין\חושב שאני אתענג מהגלידה?
זה איננו קשור כלל להחלטה האם לקנות אותה.
אני אקנה גלידה,
רק אם זה מתאים למטרות שהצבתי לעצמי
בדרך להתפתחות\לימוד\התמרה.
כלומר להיות אקטיבי הוא לגלות שליטה,
ובעיקר עצמית.
זה אומר לא לתת למחשבות ולרגשות לנהל אותי,
אלא להיות נוכח בתור בעל הבית,
ולהסכים למה שמתאים לרוחת הבית, למה שמוסיף
עוצמה וחופש ושקט.
ולהגיד לא למה שמזהם או מביא לתלות וחולשה.
כשמתרגלים ומתליחים להיות בעל הבית,
נוכח במרכז שלנו,
הסכמה או וויתור כאלו אינם "בניגוד" להנאה שלנו.
להיפך,
רק כך אנחנו יכולים להינות באמת ולטווח ארוך.
רק כך אנחנו על הדרך.
רמי
| | | I cannot come to you, without my brother | | | בהודעה זו צפו 11 אנשים | | | | | אין באמור לעיל משום יעוץ או המלצה לטיפול כלשהו | |
|
