|
|
|
אפשר להגן על הבית שלא מתוך פחד?
פורסמה בתאריך: 29/04/2009 12:24
בוקר טוב רמי
לא הייתי באתר יומיים בעקבות יום הזיכרון, לא זוכרת אם סיפרתי לך שאחי נפטר, אומנם לפני הרבה שנים אבל עדיין קיים כאב. לא בכדי קוראים לנופלים חללים, משום שהדבר העיקרי שמרגישים לאחר זמן מה
מעבר לגעגועים והרצון לשתף ולהשתתף בכל מיני שלבים בחיים (שנגדעו) , זה את החלל שנשאר פעור...
פעם חשבתי שזה מאוד בעייתי שמיד לאחר יום הזיכרון חוגגים את יום העצמאות שהוא חג ממש
היום אני שמחה שזה כך מכמה סיבות והעיקרית שבהן שלולא יום העצמאות (שבדרך מסוימת מזכיר שיש המון סיבות טובות לשמוח, ושלא סתם החללים אינם איתנו) היינו עדיין נשארים באבל. הכוונה שמצד אחד יש מקום לאבל, ומצד שני תוחם את האבל ומאפשר מעבר חזרה לחיים השמחים.
תודה רבה על תגובתך, ותודה על שנענית לבקשתי והבהרת את הדברים במילים פשוטות על מנת שאבין.
אני מאוד מתחברת להסבר על הבית, ומוזר אבל הרבה פעמים שניסיתי לתאר מדוע אני פוחדת מקשר, או משלב שבו הקשר מתהדק ומתפתח, או לשאלה באמת מאיים עלי בקשר (למשל בשיחות עם חברות)
אחד התיאורים שהשתמשתי בהם הוא שאיני רוצה למסור למישהו את המפתחות על "הבית".
עכשיו אחרי שקראתי את דבריך, אני מבינה שבמובן מסויים כן מסרתי את המפתחות על "הבית"
ובעצם אפשר להגיד שהדברים מתחברים.
נראה שמסרתי את המפתחות משום שכל כך פחדתי שלא תהיה אהבה סביבי כך שהסכמתי לקבל אהבה גם ממי שלא כיבד את "הבית"
(אבהיר שלא ישתמע מכך שהייתי בקשר עם מישהו שפגע בדרך זו או אחרת) אלא כפי שהגדרת - לא הוסיף ליופי ולבריאות של הבית, או שבאמת לא רוצה/יכול לקיים קשר משום שבאמת הייתי בחיפוש אחרי מי "שיציל" אותי מהפחד לא להיות אהובה ופחות התייחסתי למה שקורה ב"בית".
והיום אני מבינה שזה לא קשור באחרים, אלא רק בעצמי, כלומר אין שאלה "איך הוא אמר כך וכך" או "איך הוא עשה כך וכך" אלא שזו אני שאיפשרתי את האמירה/הפעולה הלא רצויה בבית
ואני בעצם "בעלת הבית"
תמיד חשבתי שמסירת המפתחות על הבית היא סופית, ולא התייחסתי לכך שבעצם כמו שאמרת יש חלונות ודלתות ואפשר לפתוח להכניס רק מה שרוצים, ובשלב שרוצים, ובכל רגע אפשר לסגור חלון ולא להכניס מה שלא עושה טוב.
נכון שבפועל עשיתי כפי שהסברת, כלומר מה שלא התאים לי לא הסכמתי לקבל
אבל עשיתי זאת מתוך פחד, מתוך מנגנונים ישנים שהגנו עלי, מתוך סגירות
ולא מתוך בטחון מלא שאני יכולה בכל רגע נתון לא להכניס מה שלא מתאים, והמשך ישיר לכך, או המקבילה לזה הוא שלא איפשרתי במסננת/פילטר הרב שכבתי שיצרתי להכניס גם דברים טובים.
ואם אהיה במקום הזה של הביטחון, שאז אפשר לשחרר הגנות, לא צריך כל כך הרבה מסננים ואז אולי לקבל/לראות דברים אחרים מסביב
כמו אותה אהבה שדיברת עליה שנמצאת ואני פשוט צריכה לקבל אותה וליהנות ממנה.
אולי אני לא יודעת איך להיות "בעלת בית" באופן פשוט וטבעי אלא צריכה מערכות אזעקה והגנה מורכבות.
וגם זה מתחבר לאמירה שלך שכאשר נחליט לתת סיכוי לקשר, לא נבחר בעצם את אלו שפוחדים מקשר אולי מכיוון שעד עכשיו פחדתי מקשר, אולי בחרתי את זה שפוחד גם הוא מקשר?
אולי בכלל בחרתי "בפוחד הקשר" בשביל לעמוד מול הפחד שלי עצמי?
שמתי לב שכתבתי בלשון עבר פחדתי מקשר, האם זה שאני מבינה עכשיו יותר טוב, אומר שאני כבר לא פוחדת?
אם אני מקבלת את העובדה שפחדתי, ולכן לא ראיתי דברים בבן הזוג הפוטנציאלי שכנראה אפשר לראות אותם ביום הראשון כפי שכתבת (מתקשר גם לנושא הבית, ולהכניס לבית רק דברים שעושים טוב באמת)
וכנראה שהפחד סימא אותי, וכל אשר חיפשתי ולכן ראיתי רק אם אני יכולה לקבל את האהבה ש"תציל" אותי ופחות ראיתי דברים שניתן לראותם מהרגע הראשון ולא כעבור 3 חודשים.
אומר לך האמת, אכן הרגשתי חלק מהדברים ברגע הראשון, אבל לא ממש סמכתי על עצמי שאינטואיבית אדע לזהות, אלא חשבתי שזה מן "תרגיל" של המוח/מערכות ההגנה כדי שאברח מקשר, כדי שאגןעל הבית ולא אמסור מפתחות.
מאוד חשוב לי, אם תוכל להבהיר לי איך אדע באמת לראות את הדברים הנכונים שאמורים להתגלות ביום הראשון, ולא (כפי שחשבתי על עצמי הרבה זמן) שאני מוצאת "חסרונות" ומיד אומרת שלא מעוניינת כי זה לא מתאים, וכנראה מתוך פחד.
שוב אני מודה לך, לא יודעת אם אתה מזהה זאת אבל אני מרגישה שאני ממש מתקדמת בהבנה וגם מרגישה שהשיח שלנו כבר יותר יותר ברור לי.
גלי
| | | גלי | | | בהודעה זו צפו 5 אנשים | | | | | אין באמור לעיל משום יעוץ או המלצה לטיפול כלשהו | |
|
