|
|
|
ישירות לבטן הרכה
פורסמה בתאריך: 03/05/2009 19:40
ערב טוב גלי,
חזרתי מכנס אושו בבית אורן.
היה שם פשוט נפלא.
מהמשפטים האחרונים שלך עולה חלק מהתשובה לשאלתך,
מדוע בכלל להיות בזוגיות.
אושו, כך קראתי, אמר שאי אפשר להעשות מואר
במערה בהימלאיה.
הקשה ביותר הוא להשאר במרכז בין אנשים
ועוד יותר עם בקרובים לנו,
ועם האהובים שלנו.
המורה שלי לקונג פו נוהג לאמר, שאם הרגיזו אותך,
חתכו אותך בכביש, קללו אותך וכן הלאה,
אמור תודה.
כי אתה במקום והזדמנות לעבודה והתפתחות.
וזה התפקיד הנפלא של הכעס הכאב
ושאר הרגשות הקשים.
הם מזכירים לנו שיש לנו על מה לעבוד,
ואם נתבונן בנסיבות ובמחשבות,
שהעלו את הרגשות הללו,
נוכל לראות בבהירות את התרגיל שניתן לנו לתרגל.
אז לגבי השאלה של איך לזכור להיות במרכז
או במילים אחרות, איך לזכור שאנחנו לא פגיעים,
יש שתי תשובות:
1. כאשר עולה כעס או פחד או קנאה או אכזבה
או התרגשות או תקווה וכד', להבין שאני
לא בהווה\מרכז\מוגן
כלומר לפחות להזכר כשמרגישים שלא.
2. כאשר מרגישים אושר\חיבור הצפה של אהבה
ויופי, להגיד תודה ובכך להכיר בכך שאנחנו
במרכז\בהווה\לא פגיעים.
ואשר לכך שאנחנו מורגלים לחשוב\להרגיש שאנחנו
דווקא כן פגיעים,
אז יפהשאת מזהה שזו הנקודה המרכזית בכל העניין.
אפשר לראות את העולם בעיני הבשר,
וזה לראות את מה שאנחנו מדמיינים, או חולמים,
שזה בהחלט לא מה שיש באמת,
מאחר ובברור זה מה שאנחנו משליכים,
מאחר ואנחנו מדמיינים שאנחנו רוצים.
וזה מה שהיה בעבר,
ואנחנו מאמינים שאין ברירה וכ יהיה גם בעתיד.
וזה כולל חוסר ופחד ולכן אפשרות להפגע
ולהפסיד ולכאוב.
ואפשר לראות מתוך המרכז שלנו בזמן הווה
ומהראייה הזאת ברור שהכל בסדר,
הכל מושלם (לא יכל להיות אחרת),
ונברא במיוחד בשבילי.
לדוגמא בסיפור שהבאת על בן הזוג,
אמרת שאנו לא יכולים לדעת מה הוא יגיד,
ובקושי מה הוא חושב,
ולא מה יעשה.
ולפי הראייה של העולם (שאגב חכמי קבלה אןמרים,
ש"עולם" זה מ"נעלם" כלומר שהמחשבות שלנו מסתירים
אותו מעינינו)
אם אני לא יודע מה חיעשה או חושב או מרגיש
הזולת, יש להזהר, מאחר ויתכן שזה נגדי,
וכדאי מאוד להזהר\לברר מה בתוכניותיו.
לפי ראיית האור\ההווה אין כל חשש.
בכ מקרה כל אדם פועל מתוך תמימות וחפות מעוון,
מאחר והוא עושה את המיטב לתפיסתו באותו הזמן.
\מה שהוא חושב\מרגיש עושה הוא שלו ובמסגרת
השיעור שהוא מזמן לעצמו.
אני עבורו מכסימום אביזר לימודי.
נכון,
כשמביטים בעיני בן הזוג
יכולים להוות (אם מאפשרים)את מה ששווה לי
את מה שהוא אני בתוכו.
אבל עם ניצוץ זה אין לנו אלא אור
והזדהות.
אבל המחשבות\רגשות\מעשים הם לעשה עם
חלקים מתוך עצמי שאני משליך על בן הזוג,
ובעצם מנסה לתקן בתוכי,
אבל מאחר ועם עצמי קשה יותר, אני
מתנפל על הדמות שאני יוצר והיא כאילו הזולת.
למעשה אני מתנפל כאמור על עצמי,
ואינני יכול לפגוע במישהו אחר,
מאחר ואני בזמן של "מלחמה" בכלל לא
מודע לקיומו מעבר לחלום שלי,
ובכל מקרה מאחר והוא נברא מושלם ובלתי פגיע,
אין כל דרך לפגוע בו באמת.
מכסימום הוא יכול לדמיין שנפגע,
ולהרגיש רחמים עצמיים, מה שיחזק את התחושה
השקרית של קיום נפרד.
אני סובל או קרבן, משמע אני קיים בנפרד.
עכשיו לפעמים הגוף נראה חולה או פצוע או מת,
וזה כאילו "הוכחה" לכך שנפגענו.
אבל רק בגלל ההסבר לפני 2 שורות,
למעשה לא קרה דבר אמיתי.
אין באמת על מה לרחם.
רק מחשבה שכאילו יש תחרות, כאילו יש סולם ערכים,
שאומר למשל שעדיף להיות יפה או עשיר
או עם 2 ידים או חי,
רק מחשבות כאילו יכולות לאפשר הרגשת קרבן\
פגיעה\קנאה\כעס וכד'.
למעשה אם נתבונן נראה שאין עדיפות לאף אחד.
עוד לא ראיתי שמישהי מפנה את התור לאחרת
רק בגלל שהיא ,גבוהה" און יש מי שיחשוב
שהיא "יפה" יותר.
שדה של פרחים הוא מופלא לא בגלל אחד הפרחים,
אלא בזכות כל הפרחים שהם חלקים ממנו.
והוא לא היה כה מושלם,
גם ללא הפרח הצנוע או הקטן ביותר בשדה.
כל אחד מופלא,
כל אחד הוא חלק מהשלם, ולפיכך כולל את תכונותיו
ואת שלמותו.
רמי
| | | I cannot come to you, without my brother | | | בהודעה זו צפו 8 אנשים | | | | | אין באמור לעיל משום יעוץ או המלצה לטיפול כלשהו | |
|
