|
|
|
לנהוג כבעלת בית
פורסמה בתאריך: 04/05/2009 00:11
ערב טוב גלי,
בואי ונראה מה זאת אומרת לנהוג כבעלת בית,
למרות שאנחנו בקשרים.
והכיצד ניתן לעשות זאת בלא להשתמש בהגנות וביצורים.
העניין הוא, שאנחנו מחפשים בן זוג,
כדי שישלים אותנו. לכאורה קיימים נושאים
או תכונות, שיש לבן הזוג,
ואנו חסרים אותם.
אבל האמת היא שיש בנו את כל מה שאנחנו צריכים,
ואנחנו יכולים לפתח את מה
שלמדנו לחשוב שאין לנו או שאנחנו חלשים בו,
וכך להשלים את עצמנו,
בלא להיות תלויים באחר.
כאשר לשם סיפוק צורך כלשהו אנחנו תלויים באחר,
אין בסיטואציה הזו הבדל
משמעותי מלהיות תלויים בסם.
בעצם המחשבה שאנו מאמינים בה,
שאנחנו חלשים וחסרים,
וצריכים עזרה,
אנחנו מוותרים על אחראיות על חיינו,
ואז אפשר למשל להגיד,
שאני זקוק לבן הזוג,
ושהוא יכול ברצונו להתעלל בי,
וברצונו יפנק אותי ויעשה לי טוב.
ברור שבמצב הזה, כל מחשבה על כך
שהוא הסתכל על אחרת,
תמלא אותי בחרדה,
שכן אני מכור למה שהוא מספק לי,
ובמידה והוא יעצור,
אני אסבול ייסורי גמילה,
כל זה "נכון" כאשר אנחנו איננו
בבית שלנו, ומי שמנהל את הבית הוא
מחשבות ןרגשות של חוסר ותלות ופחד,
ודימוי עצמי נמוך כתוצאה או סיבה.
במצב הזה נראה שאנו תלויים במצב רוחו
של בן זוגנו,
ואנו מפחדים שאם לא נדע מה הוא חושב או מרגיש,
נופתע ללא הגנה מספקת ונסבול
התעללות או נטישה או בגידה.
כדי לא להגיע למצב הזה,
אנחנו בונים ביצורים והגנות,
ועומדים יומם ולילה על המשמר.
אנחנו גם נזהרים לא להפתח מדי,
ולא לחשוף בטן רכה,
כדי לא להפגע קשה מדי.
(זה שנפגע זה ברור לנו).
וזה תיאור של גהינום לי אדמות.
למזלנו,
כל זה איננו אמיתי, ואין אנו חסרי ברירה.
אנו בהחלט יכולים לבחור
בגן עדן, וזה רק לבחור לקחת אחראיות
על חיינו, או במילים אחרות
להיות בעלי בית במרכז שלנו.
זה מתחיל בלהבין שאנו יכולים להשלים את עצמנו,
כך שהיחסים שלנו עם בן הזוג,
לא יהיו יחסי תלות,
מאחר והוא יכול לספק לנו משהו שאין לנו,
אלא בחירה להינות עם מישהו,
שגם הוא אחראי לעצמו, ואין הוא בא אלינו
כמסומם לסם,
אלא כאדם שטוב לו עם עצמו,
והוא מעוניין בבת זוג להנאה משותפת,
וכדי לעבור מה שנקרא באומנויות לחימה
עבודה בזוגות.
אני בטוח שאת רואה שזה לא תאורטי כלל.
אין לי ספק שאת מעדיפה בן זוג
שטוב לו, ושיכול היה
לחיות גם לבדו בלא להרגיש הרוס,
והוא בוחר להיות איתך,
ולא מוכרח לחיות איתך,
כמו שבנושא האוכל, אם אוכלים כדי לא למות,
זה אחרת לגמרי מלהיות במרכז
ולבחור את הרגלי האכילה
ואת מה שאוכלים.
זה מתבטא בתחושה שלא מגיעים לרעב
ומתנפלים על מה שבא
ונאחזים בו,
אלא כל נושא האוכל הוא חגיגה והנאה.
וכך גם בקשרים.
אין כל סיבה, שלא להינות מהם ולחגוג אותם.
אין בנושא הזה
יותר מקום לתחושת חוסר מאשר באוכל.
אם כבר אז ההפך,
מאחר ואכילה היא צורך ראשוני,
בעוד שבלי יחסים זוגיים אפשר לחיות
ואפילו טוב מאוד.
לילה טוב
רמי
| | | I cannot come to you, without my brother | | | בהודעה זו צפו 7 אנשים | | | | | אין באמור לעיל משום יעוץ או המלצה לטיפול כלשהו | |
|
