|
|
|
מציאות לא כייםית
פורסמה בתאריך: 06/05/2009 14:33
שלום גלי,
נתבונן נא בכותרת של תגובתך:
כיצד המציאות יכולה להיות כייפית או לא כייפית?
המציאות היא מה שיש,
ואלוהים לא ממש מחכה לשיפוט שלנו עליה,
ולא ממש נראה כאילו הוא ישנה אותה או ימשיך אותה
לפי הכיף שלנו.
במחשבה שהמציאות כייפית או לא, יש הנחה,
שאנחנו יודעים מה טוב שיהיה,
ולפיכך אם זה לא קרה זה לא כייף.
ואני מקווה שזה מזכיר לך את השפוט שלנו לגבי
בן הזוג המתאים\כייפי.
גם אז וגם עכשיו, אני רוצה להדגיש,
שעם כל הכבוד לאגו שלנו,
אין הוא בנוי לדעת מה נכון שיקרה.
ולכן ניתן לו לשבת בצל,
וננסה לראות כיצד מה שקרה במציאות, מאפשר
לנו לחגוג\להתפתח\להבין\לגדול.
שכן הגישה שאנו יודעים מה צריך להיות,
בהכרח מביאה לציפיות ואחריהן לאכזבות
ולייאוש פחד וכאב.
אנו נוטים אגב לצפות שהעתיד יהיה קשור למה
שאנחנו מכירים מהעבר, ולפיכך בכלל
איננו בנויים לצפות למשהו חדש ומפתיע,
(שכן אם היינו מצפים לו לא היה מפתיע).
המציאות לעומת זאת היא כן כל הזמן משהו חדש
ומפתיע
וכל מה שנשאר לנו הוא לזרום איתה.
להיות מופתעים ומלאי תודה,
להגיד כן ולנצל את ההזדמנויות שכל רגע ורגע
נותן לנו באין סוף גוונים ואפשרויות.
חשבתי לדוגמא שאלך לעבודה והילד שלי לבית הספר,
כמו בכל יום,
והנה מתממש הפסוק: "רבות מחשבות בלב איש, אבל
עצת אלוהים היא תקום",
והבן שבר יד ואני הולכת איתו לבית חולים.
אז אפשר לראות בזה באסה,
ואפשר לראות את מה שזה באמת, קרי הרפתקאה,
מהלך עניינים לא שגרתי, שיכול לתת לנו הזדמנות
להיות עם הילד בעולם פלאות שאיננו מוכר,
התמלא באהבה אליו ולתת לה לזרום ביניינו,
כך שהוא יבריא,
ואני אתמלא באור,
לתת לילד ולעצמנו דוגמא כיצד אנחנו לא מאבדים את המרכז
ולא לוקחים באופן אישי את הבירוקרטיה ומה שיכול
להראות כחוסר יעילות, וחוסר אכפתיות של המערכת,
וכך גם אנחנו וגם הילד יכולים ללמוד שיעור
נפלא שבמהלך החיים השגרתי היה לוקח שנים ללמוד אותו.
וכך הלאה בכל הרגעים של היום הזה.
אנחנו מורגלים ללכת עם ראש מורכן,
ונשימה רדודה, כאילו אין למה לצפות.
אז נכון שאין למה לצפות,
אבל יש אין סוף נפלאות מסביבנו ובתוכנו כל הזמן.
רק להושיט יד,
רק למתוח את החזה,
רק לנשום עמוק,
רק להזדקף
רק להיישיר מבט,
רק להגיד כן,
רק להסכים,
והשטיח האדום נפרש לפנינו ללא כל צורך מצדנו
לעשות מאום.
התפקיד שלנו הוא להסכים,
כל השאר מה שנקרא "בידי שמים".
כדאי אגב לשים לב,
שבזמן אמת אנחנו מסתדרים.
הבאסה הוא כשמנסים לדמיין כיצד נעבור את היום,
או כאשר שופטים את מה שהיה יחסית למה שהיינו
מעדיפים (לפי מה שנדמה לנו, מאחר ואין
לנו כאמור אפשרות לדעת את האפשרויות ואת ההשלכות,
ולפיכך את מה שעדיף)
רמי | | | I cannot come to you, without my brother | | | בהודעה זו צפו 11 אנשים | | | | | אין באמור לעיל משום יעוץ או המלצה לטיפול כלשהו | |
|
