מעט מילים על "האם אנו חולמים את עצמנו?"

הזכרנו כבר את עובדת היותינו "חלומים" על ידי ישות בוראת ועל והיותינו "חולמים", כלומר אנו ברואים בדיוק כמו שאנו בוראים, "בצלמו, בדמותו" ברא אותנו.

אך מה דעתכם על אפשרות שאנו חולמים את עצמנו?
לא רק בחיים האלה אלא בכלל.

אנחנו מורכבים הרי מ-10 גופים שונים, זה ברמה גבוהה יותר מזה, כך הגוף הפיזי שהוא התחתון, אחריו עוד 6 גופות אנרגטיים ומעבר לכל יכולת תפישה שכלית שלנו נמצאים עוד 3 גופי אנרגיה שאמנם "שייכים" לנו אבל למעשה כרוכים יחדיו עם האנרגיות הגבוהות ביותר האפשריות או אם תרצו, עם האלהים הבורא בכבודו ובעצמו.

תאמרו ודאי:
איך זה יתכן?

הרי הבורא שם ואנחנו כאן?

איך בכלל יכול להיות קשר?

אז הנה רעיון:

אם ניקח את הפסוק הראשון בספר בראשית, אם נעיין בו היטב ובדרך מעט שונה מהעיון הרגיל, נוכל למצוא שם דבר חדש לחלוטין:

בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ.

מי לא מכיר את המשפט הזה?
ומה אנחנו יודעים על פירושו? אנחנו יודעים שכתוב בו שאלהים ברא בהתחלה את השמים ואחר כך את הארץ.
פירוש כזה אכן לא נותן אפשרות לקירבה בינינו לבין האלהים - הוא שם מעבר למחיצה ואנחנו כאן ואותו גשר לעולם לא יוכל להיות חיבור.
אבל אולי אפשר לקרוא את הפסוק הזה מעט אחרת, בסך הכל להכניס פסיק אחד:

בראשית ברא אלהים, את השמים ואת הארץ.

לכאורה דבר לא השתנה. למעשה השתנה הכל.

נכנס לכאן עכשיו גורם שלא היה שם קודם לכן והגורם הזה נקרא "בראשית".
עכשיו ניתן להבין את משמעות הפסוק הזה כך:
"בראשית" (אותו גורם חדש) ברא (את) אלהים, את השמים ואת הארץ.
כלומר, גורם ראשוני או בורא ראשוני ברא שלושה אלמנטים: אלהים, שמים, ארץ.
הנה האחדות הראשונית בהתגלמותה המחולקת ל-3 כוחות.

במקרה הזה, אין מחיצה בין האלהים לבינינו. לפחות לא אותה מחיצה בלתי עבירה.

אבל כאן אני חייב בכל זאת להבהיר שאלהים איננו הסחבק שלנו ואנחנו לא נפגשים איתו על הגדר ליד הקיוסק לפצח גרעינים אחרי הצהרים (אם כי אני בטוח שאנחנו כן...). הוא בכל זאת נמצא ברמה כל כך יותר גבוהה מאיתנו, אנחנו הרי ברואי המשנה של בריאתו שנעשתה מתוכו ובאמצעותו, כך שמה שמכונה "דיסטנס" עדיין שריר וקיים אבל עובדה זו עושה אותו הרבה יותר "נגיש" עבורנו מאשר עם אותה דמות מסתורין הנקראת "בראשית" שעליה - פרט לאותיותיה - איננו יודעים (וגם לא נדע לעולם) דבר וחצי דבר.

ועכשיו לענין "החלום העצמי".
כל רמה רוחנית נבראה או יצאה מחלציה של הרמה הרוחנית הגבוהה יותר.
אין זו היפרדות או נטילת חלק מסוים של הרמה הגבוהה ויצירת רמה נמוכה יותר אלא יצירה של ממש, כאילו יצירת יש מאין, וזאת מאחר והרמה הגבוהה יותר, הבוראת, אינה חסרה ולו שביב אחד של אחרון האטומים בבריאה של אותם יוצאי חלציים.

בכל לידה רגילה ניזון העובר מגוף אמו. הוא לוקח ממנה. לא רק בקרב בעלי חיים או צמחים. גם בלידה של כוכבים, של עולמות, אבני הבנין נלקחות ממקור כלשהו.
ידועה הרי האימרה שכל דבר בעולם חפץ לשוב אל כור מחצבתו, ומהו כור מחצבה אם לא מלאי מסוים של חומרים המשמשים לבניה של דבר אחר? וככל שבונים יותר, כך הולך החומר ומתמעט במקורו. לכן כאשר מסתיים תפקיד הנברא, הוא שב אל המקום ממנו הוא נולד מאחר ושם נוצר חלל ואותו צאצא הוא המתאים ביותר למילוי אותו חלל מאחר והוא זה שיצר אותו.
לא סתם נאמר על אדם שנפטר "נאסף אל אבותיו". יש לזה פירושים שונים אבל אחד הפירושים הוא שהמת אכן שב בחזרה אל כור מחצבתו, אל אבותיו, למלא את החלל.

בלידה של רמות רוחניות, אין בזבוז או הפחתה של חומר (וכשאני מדבר בהקשר הזה על חומר הכוונה כמובן בעיקר לאנרגיות שלעיתים הן עוצמתיות מאין כמותם עד שאיננו יכולים אפילו לדמיין).
זו אקסיומה. אקסיומה היא הנחה שאי אפשר להוכיח אותה, לפחות לא בשלב השכלי בו אנחנו נמצאים.
אקסיומה היא מושג בעייתי.
אותי לימדו משחר לימודיי הרוחניים, "אל תאמין לאף מילה שאומרים לך, אלא אם הצלחת להוכיח זאת לעצמך".
אמירה זו היא נר לרגלי תמיד.
לכן אקסיומה - מין אמירה שעלי לקבל כאילו היא מוכחת - לא מקובלת עלי.
לכן, אני משתמש בה כאילו לכאורה ומציין תמיד שכאן איני בטוח אבל אני מניח שזה נכון, מין ידע אינטואיטיבי אם תירצו, אחרים יאמרו שהם מאמינים שזה נכון, וכמובן יהיו כאלה שיאמרו שהכל שטויות.

טענתי היא שאם אין בזבוז חומר בבריאה בין הרמות הרוחניות השונות, האפשרות היחידה לבריאה כזו היא באמצעות חלימה.
אלהים חולם את השמים ובורא אותם, השמים חולמים את הארץ ובוראים אותו.
(למותר לציין שאותו בראשית חלם את אלוהים וברא אותו אבל מאחר ואיני יודע כאמור דבר על בראשית, איני יודע אם מושג החלימה נמצא בו).

בקבלה מדברים על 10 ספירות, החל מספירת כתר, זו הספירה העליונה, וכלה בספירת מלכות, זו הספירה התחתונה, העולם הפיזי בו בחרנו להיות, וכל ספירה "נולדה" מתוך זו שמעליה.

יתרה מזאת - בכל ספירה קיים גם האדם.
ספירת כתר נקראת גם "אדם קדמון".
כלומר מוטיב האדם מופיע מראשית הבריאה ועד לאחריתה.
אנחנו כמובן מודעים לאדם המתקיים בספירת מלכות - העולם הפיזי.
חלק מאיתנו מודע לאדם המתקיים ברמות הקרובות לספירת מלכות וכך הלאה והלאה.
על פי היהדות, משה רבנו הנחשב לגדול הנביאים, הגיע בגדולתו הרוחנית עד לגבול שבין הספירה השביעית לספירה השמינית, כלומר בין החסד לבין הבינה ואפילו הוא לא הצליח לפרוץ אל מעבר לשבעת הרקיעים, כלומר אפילו שאנחנו (בני האדם ואלוהים) נמצאים באותו צד של המתרס, אל אלוהים איננו יכולים להגיע כאמור - לפחות לא במצב בו אנחנו נמצאים עכשיו.

כלומר, אנחנו אך ורק יצירי חלום של עצמנו.

ומה קורה שאנחנו חולמים בלילה ובוראים?

קורה התהליך ההפוך, של החזרה. אנו צועדים מעלה מעלה, צוברים "בריאה" ועוד בריאה.
זו משמעות סימן האינסוף, הלולאה הכפולה בצורת 8 היורדת ועולה וחוזר חלילה כל הזמן עד לאחרית הימים.

 

לבירור על לימודי רפואה משלימה לחצו על הלינק

לילה עגול